סימן ח’ – מהלכות ציצית – סדר עטיפת הציצית

לד קודם הברכה צריך להפריד חוטי הציצית זה מזה, שיהיה כל חוט וחוט בפני עצמו, ולא יסתבכו החוטים זה בזה, ונתנו סימן בשם האר’י ז’ל: ציצ’ת ראשי תיבות, צדיק יפריד ציציותיו תמיד. [ילקוט יוסף שם עמ’ קט. ובמהדו’ תשס’ו עמ’ עח. ושארית יוסף ח’א עמ’ קמג

לה אפילו בשבת אם רואה שהחוטים מסובכים זה בזה רשאי להפרידם, ואין בזה משום מתקן מנא, ולא שאר חששות. ורק בפעם הראשונה לאחר תליית וקשירת חוטי הציצית בטלית, אם הם מסובכים, אין להפרידם בשבת. אבל לאחר מכן מותר. [ילקו’י על הלכות ציצית, מהדורת תשס’ד עמוד קי. ובמהדורת תשס’ו עמוד עט. ושאר’י ח’א עמוד קמד

לו אחר שהפריד את חוטי הציצית זה מזה, מי שיש לו פנאי יבדוק גם את הציציות אם הם כשרים, קודם שיברך על הטלית, כדי שלא יברך ברכה לבטלה. ובפרט במקום חיבורם בכנפות הטלית. וגם טלית קטן נכון לבודקו קודם שלובשו. אולם מעיקר הדין אין צורך לבדוק את חוטי הציצית בכל יום לפני שמברך ומתעטף בציצית, וכן נוהגים. [וראה להלן סימן טז סעיף ב’]. [ילקו’י שם מהדורת תשס’ד עמוד קיב. ושארית יוסף ח’א עמוד קמה

לז מי שנכנס מאוחר לבית הכנסת בשעה שהצבור התחילו כבר להתפלל, אין צריך לבדוק את חוטי הציצית, ואין בזה אפילו מדת חסידות, כדי שלא ידלג דבר מהתפלה. וכן אם הצניע הטלית במקום שמור, אין צורך לבודקו כלל בכל ענין. [והוא שבדק הציציות קודם שהכניס הטלית לאותו מקום שמור]. [ילקו’י ציצית, עמוד קיז. ושאר’י ח’א עמוד קמח

לח יש נוהגים לומר בעת בדיקת הציציות את הפסוקים ‘ברכי נפשי את ה’, ה’ אלוהי גדלת מאד הוד והדר לבשת, עוטה אור כשלמה, נוטה שמים כיריעה’. [ילקו’י על הלכות ציצית מהדורת תשס’ד עמוד קיח. ובמהדורת תשס’ו עמוד פה. ושאר’י ח’א עמוד קמט

לט אם עדיין לא בירך ברכות התורה, נכון שלא לומר הפסוקים הנז’, שיש לחוש לסברת הפוסקים המצריכים לברך ברכות התורה גם קודם אמירת פסוקים שלא בדרך קריאה ולימוד. [ילקו’י על הל’ ציצית, מהדו’ תשס’ד עמ’ קיט. ובמהדו’ תשס’ו עמ’ פה. ושאר’י ח’א עמ’ קמט

מ יש אומרים שהנוהגים לבדוק ולהפריד את חוטי הציצית לפני הברכה, יבדקו את הציציות בערב שבת, או ערב יום הכפורים, לפני הכנסת הטלית לנרתיקה, כדי שלא יהיה צורך לבדוק למחרת. ואמנם מעיקר הדין מותר לבדוק הציציות ולהפרידם זה מזה גם בשבת. ואם יש לו טלית מיוחדת לשבת, טוב שיבדקנה כשמקפלה במוצאי שבת. [ילקוט יוסף ספר על הלכות ציצית, עמוד קיט. ובמהדו’ תשס’ו עמוד פה. ושאר’י ח’א עמוד קמט

מא מנהגינו שהטלית קטן לובשו תחת בגדיו, ובשעה שלובשו מסתכל בציצית, ובזה יוצא ידי חובת מצות וראיתם אותו, ואין צריך ללבוש את הטלית קטן על בגדיו. [ילקוט יוסף על הלכות ציצית מהדורת תשס’ד עמ’ קכ. ובמהדורת תשס’ו עמוד פו. שאר’י א’ עמ’ קנ

מב מנהגינו שגם הציציות מכוסות תחת הבגדים. וכן נהגו גדולי הדורות הספרדים, וכן ראוי להיות על פי הקבלה. ומנהג האשכנזים להוציא הציציות לחוץ. וגם למנהגם ההולך בין הגוים וירא שילעיגו עליו, אינו צריך להוציאם מחוץ לבגדיו. [שארית יוסף ח’א עמ’ קנב. ילקו’י על הלכות ציצית מהדורת תשס’ד, עמוד קכה. ושם עמוד קכו בגדר ‘מוציא לעז על הראשונים’. ועוד שם עמו’ קכח בדין ‘כוחו של מנהג’, ומתי אין להתחשב במנהג. וראה עוד בזה בספר הנז’ עמו’ שסו

מג אף שהציציות נוגעות בבשר הירכים וכדומה, אין בזה כל איסור, ואין צריך להחמיר בזה. [ילקו’י הל’ ציצית, מהדו’ תשס’ד, עמוד קל. ובמהדו’ תשס’ו עמ’ צג. ושארית יוסף ח’א עמוד קנג

מד מנהג רבים מאחינו האשכנזים לילך עם הציציות בחוץ. ואין לחוש בזה ליוהרא. אולם אם הולכים בבית הקברות, יש להכניס את הציציות מתחת לבגדיהם. ומכל מקום אין להלך ברחובות קריה במשך שעות היום [שלא בזמן תפלת שחרית], עם טלית גדול מעל המעיל, שלעולם לא ישנה אדם ממנהג הבריות. [ילקוט יוסף ספר על הלכות ציצית, מהדורת תשס’ד עמוד קל. ובמהדורת תשס’ו עמוד צג. ושארית יוסף ח’א עמוד קנג