סימן סא – לדקדק ולכוין בקריאת שמע

א כשבא לקרוא קריאת שמע יכוין [קודם שיתחיל הקריאה] שהוא בא לקיים מצות עשה לייחד שמו יתברך, ויקרא אותה באימה ביראה וברתת ובזיע. [ומה היא הכוונה המעכבת בקריאת שמע, ראה להלן]. [ילקו’י, מהדורת תשס’ד, ספר על פסד’ז, סי’ סא הערה א’. עמוד תקלא. שאר’י ח’ב עמוד קסה

ב כשקורא קריאת שמע צריך לכוין שמקבל עליו עול מלכות שמים. וזו הכוונה המעכבת. ואם הסיח לבו באמצע הקריאה וחשב על דברים אחרים, לא יצא, שהרי לא קיבל עליו עול מלכות שמים. ולכתחלה נכון שיכוין גם פירוש המלים. ופירוש ה’ אלהינו, ה’ ככתבו היה הוה ויהיה, מציאות ה’, וממציא כל הנמצאים. אלהינו, מלכנו, והוא קבלת עול מלכות שמים. ה’ אחד, היינו מצות יחוד ה’. ואם לא כיוון אף בפסוק ראשון, לא יצא. ולכן יפסיק את קריאתו בסיום איזה פסוק, וימתין כדי הילוך ד’ אמות, ויחזור לפסוק ראשון. ויש אומרים שצריך לסיים הפרשה שהתחיל, וגם צריך ליזהר בה שלא לקרות בעיניו וכו’, כדין הקורא קריאת שמע ויוצא בה ידי חובה. אף על פי שהוא חוזר וקורא הפרשה שנית. ומן הדין מותר אז לקרוץ בעיניו, אלא שבלאו הכי נכון שלא לסיים את כל הפרשה, מחשש הפסק. [ילקו’י, שם הערה ב’, עמ’ תקלב. שאר’י ח’ב עמ’ קסה

ג בפסוק שמע ישראל יאמר כל שתי מילים יחד, שמע ישראל, ה’ אלוקינו, ה’ אחד. ונוהגים לקרוא פסוק ראשון בקול רם, כדי לעורר הכוונה. וגם השליח צבור ישמיע קולו בפסוק ראשון, כדי שהקהל ישמעו וימליכו שם שמים יחד. ומנהג הישיבות הקדושות לקרוא את כל הקריאת שמע בקול רם, כדי לעורר הכוונה. ואמנם המתפלל במקום שאין רגילים לקרוא את כל הקריאת שמע בקול רם, אל ישנה ממנהג המקום, גם כדי שלא לבלבל כוונת המתפללים, שאינם רגילים בזה. [ילקו’י, תשס’ד, סי’ סא הערה ג’, עמוד תקלה. שאר’י ח’ב עמוד קסח

ד נוהגים ליתן יד ימין על העינים בקריאת פסוק שמע ישראל, כדי שלא יסתכל בדבר אחר שימנע ממנו לכוין. וגם איטר יד יניח יד ימין על עיניו בקריאת שמע. ואין צריך להסיר המשקפיים בעת שנותן ידיו על עיניו בקריאת שמע. וגם סומא בשני עיניו יניח יד ימינו על עיניו בשמע ישראל. וכן יעביר הציציות על עיניו במקום שנהגו לעשות כן. [ילקו’י, שם הערה ד’, עמוד תקלו. שאר’י ח’ב עמוד קסח

ה באמירת אחד יש לכוין באל’ף שהוא אחד, ובחי’ת שהוא יחיד בז’ רקיעים ובארץ, והדל’ת רמז לד’ רוחות השמים, ולעתיד לבוא שכל העולם יאמרו שהוא אחד. וצריך להאריך מעט באות חי’ת של אחד, כדי שימליך את הקב’ה בשמים ובארץ [שלזה רומז החטוטרת שבאמצע גג החי’ת]. וכן יאריך קצת בדל’ת של אחד שיעור שיחשוב שהקב’ה יחיד בעולמו, ומושל בד’ רוחות העולם, ולא יאריך יותר מכשיעור זה. ויש נוהגים להטות הראש כפי המחשבה, מעלה ומטה ולד’ רוחות, כדי לעורר הכוונה בזה. [ילקו’י, תשס’ד, סי’ סא הערה ה’, עמוד תקלז. שאר’י ח’ב עמוד קסט

ו ידקדק בדל’ת שלא תהא כרי’ש. ולא יחטוף בחי’ת, ולא יאריך באל’ף. [ילקו’י, מהדורת תשס’ד, סי’ סא הערה ו’, עמוד תקלט. שארית יוסף ח’ב עמוד קע

ז ידגיש אות יו’ד של שמע ישראל, שלא תבלע ושלא תראה אל’ף, וכן יו’ד של ויהיו דלא לשתמע ותאו. [ש’י סי’ סא סעיף יח. ילקו’י, מהדורת תשס’ד, סי’ סא הע’ ז’, עמ’ תקלט. שאר’י ח’ב עמ’ קע

ח אסור לומר שמע ב’ פעמים, אפילו אם לא כיון בראשונה, בין שכופל התיבות, שאומר שמע שמע, בין שכופל הפסוק הראשון. [ואם לא כיון ראה לעיל סעיף ב’]. והכופלים פסוק ‘שמע ישראל’ באשמורת בסליחות וביום הכפורים בתפלת הנעילה, יש ללמדם שלא יאמרו ב’ פעמים פסוק שמע ישראל. אבל נהגו לכפול בתפלת הנעילה ביוהכ’פ ז’ פעמים פסוק ה’ הוא האלהים. ומנהג כשר הוא. ובעת שקורא שנים מקרא ואחד תרגום יכול לכפול הפסוק כמו שכופל שאר הפסוקים. וכשקורא קריאת שמע שעל המטה, מותר לקרוא את כל הפרשה, ולחזור ולקרותה. [ילקו’י, מהדורת תשס’ד, ספר על פסוקי דזמרה סי’ סא הערה ח’, עמוד תקלט. שארית יוסף ח’ב עמוד קעא