הלכות תפילה

סימן קטו – דין ברכת אתה חונן

א מאחר שההבדל בין האדם לבהמה היא הבינה והשכל, לפיכך קבעו חכמים ברכת  »אתה חונן » בראש הברכות האמצעיות, וגם מפני שאם אין בינה אין תפלה. [ילקוט יוסף מהדורת תשס »ד, תפלה כרך ב, סימן קטו הערה א, עמוד סא

ב בנוסח ברכת אתה חונן יש אומרים  »לאדם דעת » הלמ »ד בקמ »ץ, ויש שאומרים הלמ »ד בשוא. וצריך לומר  »וחננו מאתך חכמה בינה ודעת », עם וא »ו, בין בחול בין במוצאי שבת.[ילקוט יוסף מהדורת תשס »ד, תפלה כרך ב, סימן קטו הערה ב, עמוד סב

ג שואל אדם צרכיו בתפלת שמונה עשרה, ולכן מי שתלמודו משתכח, יוסיף בקשה בברכת אתה חונן, קודם שיאמר וחננו מאתך וכו’, ויאמר שם, יה »ר מלפניך ה’ או »א שתחנני חכמה ובינה להבין עמקי סודות תורתך, וזכני לזכור את לימוד התורה, ללמוד וללמד לשמור ולעשות, וחננו וכו’. [שארית יוסף חלק ג עמוד קז. ילקוט יוסף מהדורת תשס »ד, תפלה כרך ב, סימן קטו הערה ג, עמוד סב

סימן קטז – דין ברכת השיבנו, ראה נא בענינו, ורפאינו

א בברכת השיבנו מזכירים  »השיבנו אבינו », ואין מזכירים אבינו אלא בברכה זו, ובברכת סלח לנו. [ילקוט יוסף מהדורת תשס »ד, תפלה כרך ב, סימן קטז הערה א, עמוד סג

ב מי שאחד מקרוביו אינו שומר תורה ומצוות, נכון שמידי פעם יבקש עליו בתפלת שמונה עשרה, בברכת השיבנו אבינו לתורתך, וקודם שחותם ברוך אתה ה’ יאמר:  »יהי רצון מלפניך ה’ אלהינו ואלהי אבותינו שתחתור חתירה תחת כסא כבודך, להחזיר בתשובה שלימה לכל פושעי עמך בית ישראל, ובכללם תחזיר בתשובה שלימה את פלוני בן פלוני, כי ימינך פשוטה לקבל שבים ». ויש הנוהגים לומר תפלה זו על עצמם, שתחזירני לי פלוני בן פלוני וכו’. [ילקוט יוסף מהדורת תשס »ד, תפלה כרך ב, סימן קטז הערה ב, עמוד סג

ג בברכת סלח לנו אבינו, ישתדל לכוין לבקש מהשי »ת שירבה לסלוח לו וימרק עוונותיו לא על ידי יסורים, כדי שיוכל להמשיך ללמוד ולקיים מצות, בבחינת למענך אלהים חיים. [ומה שאנו אומרים סלח לנו אבינו כי חטאנו גם במוצאי יום הכפורים, ראה בהערה]. [ילקו »י מהדורת תשס »ד, תפלה ב, עמוד סו

ד בנוסח ברכת ראה נא בענינו, יש אומרים שאין להוסיף תיבת  »נא », [לומר: ראה נא בענינו], ומנהגינו לומר כנז’, ראה נא בענינו. [ילקוט יוסף מהדורת תשס »ד, תפלה כרך ב, סימן קטז הערה ד, עמוד סז

ה בברכת רפאנו, יש לומר: רפאנו ה’ ונרפא, ואין לומר רפאינו ה’ אלהינו ונרפא. ואף שבפסוק נאמר: רפאני ה’ וארפא, והוא בלשון יחיד, מכל מקום תיקנו את הברכה בלשון רבים, רפאנו ה’ וכו’, היינו מפני שאומרו דרך בקשה ותפלה, ובזה אנו משנים מלשון רבים ליחיד. וחותמין רופא חולי עמו ישראל, חולי הלמ »ד בציר »י. [ילקוט יוסף מהדורת תשס »ד, תפלה כרך ב, סימן קטז הערה ה, עמוד סח

ו הרוצה להוסיף בברכת רפאינו בקשה לרפואה שלימה, יאמר קודם כי אל רופא רחמן ונאמן אתה, יהי רצון מלפניך ה’ אלהי ואלהי אבותי, שתרפאינו רפואה שלימה רפואת הנפש ורפואת הגוף, כדי שאהיה חזק בבריאות גוף ונשמה לקיום תורתך הקדושה, ברוך אתה ה’ רופא חולי עמו ישראל. וכשרוצה להתפלל על חולה אחר, יאמר, יהי רצון וכו’ רפא נא את פלוני בן פלונית, רפואה שלימה בתוך שאר כל חולי עמך ישראל. אולם אם מתפלל על חולה בפניו, אינו מזכיר את שמו. וממדת חסידות נכון לבקש רחמים על חבירו בשומע תפלה. [ילקו »י תשס »ד, תפלה כרך ב, סי’ קטז הע’ ו’, עמ’ סט

ז יש מי שכתב, שאם היה החולה אחד מבני ביתו, רק אז יכול להתפלל עליו בברכת רפאינו, אבל אם היה החולה אחד מחבריו, אינו מתפלל עליו אלא בשומע תפלה. דחשיב כצרכי רבים שאין מבקשים עליהם אלא בשומע תפלה. ולדינא אין לחלק בזה, ובכל אופן יכול לבקש רחמים לרפואה שלימה בברכת רפאינו. ומכל מקום כבר נתבאר שממדת חסידות נכון לבקש רחמים על חבירו בשומע תפלה. [שאר »י ח »ג עמוד קח ילקוט יוסף מהדורת תשס »ד, תפלה כרך ב, סימן קטז הערה ז, עמוד ע‘

ח המתפלל על החולה אינו צריך להזכיר את שמו, שהרי משה רבינו התפלל על מרים ואמר,  »אל נא רפא נא לה », ולא הזכיר את שמה כלל. במה דברים אמורים כשמתפלל על החולה בפניו, אבל אם היה מתפלל על החולה שלא בפניו, יזכיר שם החולה ושם אמו,  »פלוני בן פלונית ». ואם אינו יודע שם אמו, יזכיר אותו בשם אביו  »פלוני בן פלוני ». [שארית יוסף חלק ג עמוד קט. ילקוט יוסף מהדורת תשס »ד, תפלה כרך ב, סימן קטז הערה ח, עמוד עא

ט המתפלל על אביו החולה, לא יתארהו בתארי כבוד, כגון אבי מורי עטרת ראשי, שאין גבהות לפני המקום. אלא יאמר, עבדך אבי פלוני בן פלונית. וכן כשמתפלל על אמו יאמר, אמתך אמי פלונית בת פלונית. ואם מתפלל על רבו החולה, או על תלמיד חכם חולה, יאמר, עבדך רבי פלוני בן פלונית. [שארית יוסף חלק ג עמוד קי. ילקוט יוסף מהדורת תשס »ד, תפלה כרך ב, סימן קטז הערה ט, עמוד עג

י המתפלל על חולה ומזכיר את שמו ושם אמו, ובעבר אמו היתה חולה והוסיפו לה שם, צריך להזכיר את החולה בשמו ובשם אמו כולל מה שהוסיפו לה כשהיתה חולה. והני מילי שהוסיפו לה שם ונתרפאה. וכן לפעמים היו קורין לאמו בשם שהוסיפו לה. [ילקוט יוסף מהדורת תשס »ד, תפלה כרך ב, סימן קטז הערה י, עמוד עד

יא יש נוהגים כאשר קוראים מזמור יענך ה’ ביום צרה לרפואת אשה חולה, משנים בנוסח המזמור מלשון זכר לנקבה. ויש לבטל מנהג זה, וגם לאשה חולה צריך לומר המזמור כלשונו בלא לשנות. [ילקוט יוסף מהדורת תשס »ד, תפלה כרך ב, סימן קטז הערה יא, עמוד עה

יב המזכיר פסוק דרך תפלה ותחנון באמצע שומע תפלה, וכדומה, ורוצה לשנות מלשון רבים ללשון יחיד, אין בכך מניעה. [ילקוט יוסף מהדורת תשס »ד, תפלה כרך ב, סימן קטז הערה יב, עמוד עה

יג הרואה מודעה ובו בקשה להתפלל על חולה מסויים, יש מי שאומר שצריך להתפלל עליו בברכת רפאינו, או בשומע תפלה. אולם אין זה חיוב מן הדין, אלא מצד חסד עם הבריות. [ילקוט יוסף מהדורת תשס »ד, תפלה כרך ב, סימן קטז הערה יב, עמוד עה