הִלְכוֹת הַשְׁכָּמַת הַבֹּקֶר

`יב. מַה־​שֶּׁאָמַר דָּוִד הַמֶּלֶךְ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם (תְּהִלִּים טז, ח)׃ "שִׁוִּיתִי ה' לְנֶגְדִּי תָמִיד". זֶה כְּלָל גָּדוֹל בַּתּוֹרָה וּבְמַעֲלוֹת הַצַּדִּיקִים, וְלָכֵן עַל כָּל־​אֶחָד לָשִׂים עַל לִבּוֹ שֶׁהַמֶּלֶךְ הַגָּדוֹל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ־​הוּא, אֲשֶׁר מְלֹא כָל־​הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ, עוֹמֵד עָלָיו וְרוֹאֶה מַעֲשָׂיו, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר׃ "אִם י‍ִסָּתֵר אִישׁ בַּמִּסְתָּרִים, וַאֲנִי לֹא אֶרְאֶנּוּ נְאֻם ה'". וְכַאֲשֶׁר יַחְשֹׁב כֵּן בְּלִבּוֹ, מִיָּד יַגִּיעַ אֵלָיו הַיִּרְאָה וְהַהַכְנָעָה מִפְּנֵי ה' י‍ִתְבָּרַךְ, וְי‍ִתְבַּיֵּשׁ מִמֶּנּוּ תָּמִיד, וְתִהְיֶה הִתְנַהֲגוּתוֹ שׁוֹנָה לְטוֹבָה. [וְאִם לֹא תַגִּיעַ אֵלָיו הַיִּרְאָה מִיָּד, יַעֲמִיק הַרְבֵּה בְּעִנְיָן זֶה, עַד שֶׁתַּגִּיעַ אֵלָיו הַיִּרְאָה. וְגַם יָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה עַל כָּל־​עֲוֹנוֹתָיו, שֶׁהֵם הַמּוֹנְעִים מִמֶּנּוּ מֵהַגִּיעַ אֵלָיו הַיִּרְאָה, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר׃ "עֲוֹנֹתֵיכֶם הָיוּ מַבְדִּילִים" וְגוֹ']. וְגַם כְּשֶׁהוּא לְבַדּוֹ, יֵדַע לִפְנֵי מִי הוּא עוֹמֵד. [ילקו"י, מהדורת תשס"ד, הלכות השכמת הבוקר, עמ' צד. שאר"י ח"א עמוד ג'].

יג. הַסְּגֻלּוֹת הַנְּכוֹנוֹת לְחִזּוּק הָאָדָם בְּי‍ִרְאַת שָׁמַי‍ִם, שֶׁיִּהְיֶה מָצוּי הַרְבֵּה בְּבֵית־​הַכְּנֶסֶת וּבְבֵית הַמִּדְרָשׁ, וְכֵן לְבַקֵּשׁ שָׁלוֹם, וּלְהִזָּהֵר לְקַיֵּם מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁל "מִפְּנֵי שֵׂיבָה תָּקוּם", וְכֵן לִתֵּן מַעֲשֵׂר, וְלַעֲסֹק בַּתּוֹרָה בִּתְמִידוּת מִדֵּי יוֹם, וְלִהְיוֹת עָנָו וְשָׁפֵל, וּלְהַחֲזִיק בְּבֵיתוֹ סִפְרֵי פּוֹסְקִים הֲלָכָה וּמוּסָר, וְלַחְשֹׁב בָּאֲכִילָה בְּשַׁבָּת שֶׁהוּא לִכְבוֹד שַׁבָּת, וּלְמַעֵט בְּדִבּוּר וּלְהַרְבּוֹת בִּשְׁתִיקָה. וְגַם י‍ִתְפַּלֵּל לַה' י‍ִתְבָּרַךְ שֶׁיְּחַזְּקֵהוּ בְּי‍ִרְאַת ה' טְהוֹרָה. [ילקו"י מהדורת תשס"ד, הלכות השכמת הבוקר עמוד צו].

יד. כְּבָר נִתְבָּאַר [סָעִיף א'] שֶׁהַמְקַיֵּם אֶת מִצְוֹת ה' אֵין לוֹ לְהִתְבַּיֵּשׁ מִפְּנֵי בְּנֵי אָדָם הַמַּלְעִיגִים עָלָיו, אַךְ לֹא י‍ִתְקוֹטֵט וְיָרִיב עִמָּהֶם, גַּם כְּדֵי שֶׁלֹּא י‍ִתְרַגֵּל לְמִדַּת הָעַזּוּת הַמְגֻנָּה מְאֹד. [וְאִם מַטְּרָתוֹ לְהַשְׁפִּיעַ עַל עִנְיְנֵי הַקְּהִלָּה בְּעִנְיְנֵי הַתּוֹרָה וְהַמִּצְוֹת, וְנִסָּה בְּדַרְכֵי שָׁלוֹם וְלֹא הִצְלִיחַ, אֲזַי מֻתָּר לְהָעֵז פָּנָיו וְלָרִיב עִמָּם לְהָפֵר עֲצָתָם]. [שארית יוסף חלק א' עמוד ג', ילקו"י מהדורת תשס"ד, עמוד צו].

טו. הַדָּר בְּמָקוֹם שֶׁל גּוֹי‍ִם, וְאִם יֵלֵךְ בָּרְחוֹב לְבֵית־​הַכְּנֶסֶת כְּשֶׁהוּא מְעֻטָּר בְּטַלִּית וּתְפִלִּין, הַדָּבָר יְעוֹרֵר אֶת רָגְזָם שֶׁל הַגּוֹי‍ִם, רָאוּי לוֹ לְהִמָּנַע מִכָּךְ. [ילקו"י שם עמוד צט].

טז. וּמִכָּל־​מָקוֹם, עַל הָאָדָם לְהַסְתִּיר וּלְהַצְנִיעַ אֶת מַעֲשָׂיו הַטּוֹבִים כְּכָל־​שֶׁיּוּכַל. שֶׁשְּׂכַר הָעוֹבֵד אֶת ה' בַּסֵּתֶר הוּא עַל־​יְדֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ־​הוּא עַצְמוֹ, וּשְׂכַר הָעוֹשִׂים בְּפַרְהֶסְיָא הוּא עַל־​יְדֵי הַמַּלְאָכִים. [ילקו"י הלכות השכמת הבוקר, מהדורת תשס"ד, עמוד צט].

יז. הָעוֹשֶׂה מִצְוָה אוֹ דְּבַר חֲסִידוּת, וְרוֹצֶה לְשַׁנּוֹת בְּדִבּוּרוֹ מִשּׁוּם עֲנָוָה, אוֹ שֶׁלֹּא יֵחָשֵׁב כְּיֻהֲרָא, מֻתָּר לוֹ לְשַׁנּוֹת, כְּדֵי לְקַיֵּם׃ "וְהַצְנֵעַ לֶכֶת עִם אֱלֹהֶיךָ". [ילקו"י מהדורת תשס"ד, עמוד קא. שארית יוסף ח"א עמ' ד'].

יח. קֹדֶם תְּפִלַּת שַׁחֲרִית צָרִיךְ אָדָם לְקַבֵּל עָלָיו אַהֲבַת ה', וּבָזֶה מְקַיֵּם "וּבוֹ תִדְבַּק", וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמִים׃ "וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּה'" וְגוֹ', וְכִי אֶפְשָׁר לוֹ לָאָדָם לְהִדָּבֵק בַּשְּׁכִינָה? אֶלָּא הִדָּבֵק בְּמִצְוֹתָיו. וְלָכֵן יַקְדִּישׁ אֶת מַחֲשַׁבְתּוֹ הָרִאשׁוֹנָה לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ־​הוּא, וְאַחַר־​כָּךְ י‍ִהְיוּ כָּל־​מַעֲשָׂיו לְטוֹבָה. [ילקו"י שם עמוד קג].

יט. נָהֲגוּ לוֹמַר בְּכָל־​בֹּקֶר קֹדֶם הַתְּפִלָּה׃ "הֲרֵינִי מְקַבֵּל עָלַי מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁל וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" וְכוּ'. וְעַל־​יְדֵי זֶה תְּפִלָּתוֹ תִּהְיֶה כְּלוּלָה בִּכְלַל תְּפִלּוֹת כָּל־​י‍ִשְׂרָאֵל, וְתַעֲשֶׂה פְּרִי לְמַעְלָה, אַף שֶׁלֹּא כִּוֵּן כָּל־​כָּךְ. [וְעַל־​יְדֵי שֶׁיֹּאהַב אֶת חֲבֵרוֹ, מִמֵּילָא לֹא י‍ִגְנֹב אֶת מָמוֹנוֹ, לֹא יוֹנֵהוּ בְּמָמוֹן אוֹ בִּדְבָרִים, וְלֹא יַשִּׂיג גְּבוּלוֹ, וְלֹא י‍ִגְרֹם נֶזֶק לְמָמוֹנוֹ, וְיַקְפִּיד בִּדְבָרִים שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ]. [ילקו"י הלכות השכמת הבוקר, עמ' קד. וְשָׁם בַּהֶעָרָה אֲרִיכוּת בְּעִנְיַן מִצְוֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ, וְדִבְרֵי מוּסָר לְחִזּוּק הַמִּדּוֹת. וּרְאֵה עוֹד בָּזֶה בְּסִימָן נג].

כ. טוֹב מְעַט תַּחֲנוּנִים בְּכַוָּנָה מֵהַרְבּוֹת בְּלֹא כַוָּנָה. [וְלָכֵן מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ אֹנֶס שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְהַאֲרִיךְ בְּתַחֲנוּנִים, וּמְמַעֵט בָּהֶם וְאוֹמְרָם בְּכַוָּנָה, נֶחְשָׁב לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ־​הוּא כְּמוֹ אוֹתוֹ שֶׁיֵּשׁ לוֹ פְּנַאי וּמַאֲרִיךְ בְּתַחֲנוּנִים בְּכַוָּנָה]. וְאֶחָד הַמַּרְבֶּה וְאֶחָד הַמַּמְעִיט, וּבִלְבַד שֶׁיְּכַוֵּן לִבּוֹ לַשָּׁמַי‍ִם. וְאָמְנָם, כָּל־​מִי שֶׁבְּיָדוֹ הָאֶפְשָׁרוּת לְהַרְבּוֹת בְּתוֹרָה וּבְמִצְוֹת, לֹא שַׁיָּךְ לוֹמַר בּוֹ אֶחָד הַמַּרְבֶּה וְאֶחָד הַמַּמְעִיט וְכוּ'. וּמַה־​שֶּׁמָּצִינוּ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁיְּשֵׁנִים בַּלַּיְלָה הֵיטֵב וְאוֹכְלִים הֵיטֵב, עוֹשִׂים כֵּן כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה לָהֶם כֹּחַ לִלְמֹד תּוֹרָה בְּעִיּוּן וּבַהֲבָנָה יְשָׁרָה. וְאוֹתָם הַמְנַדְּדִים שֵׁנָה מֵעֵינֵיהֶם וְאַחַר־​כָּךְ לוֹמְדִים שֶׁלֹּא בְּעֹמֶק הָעִיּוּן, אֵין זוֹ הַדֶּרֶךְ הַנְּכוֹנָה. [ילקו"י הלכות השכמת הבוקר, עמ' קיא].