הִלְכוֹת הַשְׁכָּמַת הַבֹּקֶר

כא. מִנְהַג הָאֲרִ"י זַ"ל הָיָה שֶׁלֹּא לְהִתְפַּלֵּל בְּקוֹל רָם, אֲפִלּוּ הַזְּמִירוֹת, לְהוֹרוֹת עַל הַכְנָעָה וְאֵימָה וְי‍ִרְאָה לִפְנֵי ה'. אַךְ בְּיוֹם שַׁבָּת הָיָה מֵרִים מְעַט אֶת קוֹלוֹ בִּנְעִימָה לִכְבוֹד שַׁבָּת. וְיֵשׁ נוֹהֲגִים לוֹמַר אֶת הַזְּמִירוֹת וּקְרִיאַת שְׁמַע וּבִרְכוֹתֶיהָ בְּקוֹל רָם וּבְהִתְלַהֲבוּת כְּדֵי לְעוֹרֵר הַכַּוָּנָה. וְהַכֹּל לְפִי מַה־​שֶּׁהוּא אָדָם, בָּאוֹפַן שֶׁמִּתְעוֹרֵר לְכַוֵּן. וְכֵן לְעִנְיַן לְהִתְנוֹעֵעַ בַּתְּפִלָּה, שֶׁיֵּשׁ אֲנָשִׁים שֶׁעַל־​יְדֵי שֶׁמִּתְנַעְנְעִים בַּתְּפִלָּה מִתְעוֹרְרִים לְכַוֵּן, וְהוּא עַל שֵׁם הַפָּסוּק "כָּל עַצְמֹתַי תֹּאמַרְנָה ה'", וְיֵשׁ שֶׁגַּם בְּלֹא שֶׁמִּתְנוֹעֲעִים יְכוֹלִים לְכַוֵּן הֵיטֵב, וְאָז עָדִיף יוֹתֵר שֶׁלֹּא לְהִתְנוֹעֵעַ. [ילקו"י שם עמוד קיב].

כב. טוֹב לוֹמַר בְּכָל־​יוֹם פָּרָשַׁת הָעֲקֵדָה כְּדֵי לְהַזְכִּיר זְכוּת אָבוֹת לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ־​ הוּא, וְגַם לְהַכְנִיעַ אֶת י‍ִצְרוֹ לַעֲבוֹדַת ה', כְּמוֹ שֶׁיִּצְחָק אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם מָסַר אֶת נַפְשׁוֹ. וְנָכוֹן מְאֹד לְהִשְׁתַּדֵּל לִקְרֹא אֶת הַפְּתִיחָה לִפְנֵי הַתְּפִלָּה, כִּי הַפְּתִיחָה הִיא בְּעוֹלַם הָעֲשִׂיָּה, וְאִם י‍ִקְרָא הַפְּתִיחָה אַחַר הַתְּפִלָּה, נִמְצָא מְהַפֵּךְ סֵדֶר הָעוֹלָמוֹת. וְאוּלָם בְּמִנְחָה אֵין מִנְהָגֵנוּ לוֹמַר פָּרָשַׁת הָעֲקֵדָה, זוּלַת בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים. וּמִצְוָה מִן הַמֻּבְחָר שֶׁיִּתְעַטֵּף בְּצִיצִית וְיָנִיחַ תְּפִלִּין קֹדֶם קְרִיאַת פָּרָשַׁת הָעֲקֵדָה. אֲבָל אִם לֹא הִגִּיעַ זְמַן טַלִּית וּתְפִלִּין, יָכוֹל לִקְרֹא פָּרָשַׁת הָעֲקֵדָה וּפָסוּק "שְׁמַע י‍ִשְׂרָאֵל" דְּקָרְבָּנוֹת גַּם בְּלֹא תְּפִלִּין. [שארית יוסף חלק א' עמוד ט'. ילקו"י הלכות השכמת הבוקר עמוד קיג].

כג. מִנְהָגֵנוּ לוֹמַר פָּרָשַׁת הָעֲקֵדָה בְּשַׁחֲרִית גַּם בְּשַׁבָּת וְיוֹם טוֹב, וְאֵין לְשַׁנּוֹת. [שאר"י ח"א עמ' י'. ילקו"י שם עמ' קטו].

כד. אוּלָם הַמִּתְאַחֵר מִלָּבוֹא בְּשַׁבָּת לְבֵית־​הַכְּנֶסֶת וְהֻצְרַךְ לְדַלֵּג חֵלֶק מִתְּחִלַּת הַתְּפִלָּה כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לְהִתְפַּלֵּל תְּפִלָּה בְּצִבּוּר [תְּפִלַּת הַלַּחַשׁ אוֹ הַחֲזָרָה עִם הַצִּבּוּר], יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁעָדִיף שֶׁיְּדַלֵּג פָּרָשַׁת הָעֲקֵדָה בְּשַׁבָּת, וְלֹא יְדַלֵּג אֶת הַמִּזְמוֹרִים, וְיֵשׁ חוֹלְקִים וְאוֹמְרִים שֶׁיְּדַלֵּג הַמִּזְמוֹרִים שֶׁל שַׁבָּת, וְלֹא יְדַלֵּג פָּרָשַׁת הָעֲקֵדָה, כֵּיוָן שֶׁהִיא תְּדִירָה יוֹתֵר. וְכֵן עִקָּר לְדִינָא. [שם עמוד קטז].

כה. אַחַר אֲמִירַת פָּרָשַׁת הָעֲקֵדָה אוֹמְרִים פָּסוּק "וְשָׁחַט אֹתוֹ עַל יֶרֶךְ הַמִּזְבֵּחַ" וְגוֹ', וְכֵן מִנְהַג הַסְּפָרַדִּים, וְהוּא עַל־​פִּי הַמִּדְרָשׁ׃ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ־​הוּא, מֵעִיד אֲנִי עָלַי שָׁמַי‍ִם וָאָרֶץ, בֵּין עַכּוּ"ם בֵּין י‍ִשְׂרָאֵל, בְּשָׁעָה שֶׁהֵן קוֹרְאִין מִקְרָא זֶה "צָפֹנָה לִפְנֵי ה'", אֲנִי זוֹכֵר עֲקֵדַת י‍ִצְחָק. [וְאוֹמְרִים פָּסוּק "וְשָׁחַט אוֹתוֹ" וְגוֹ' גַּם קֹדֶם "אֵיזֶהוּ מְקוֹמָן"]. [שארית יוסף חלק א' עמוד יג. ילקו"י הלכות השכמת הבוקר תשס"ד עמוד קטז].

כו. טוֹב לוֹמַר בְּכָל־​יוֹם פָּרָשַׁת הַתָּמִיד. [וְאָמְנָם אֲמִירַת פָּרָשַׁת הַקָּרְבָּנוֹת אֵינָהּ חִיּוּב גָּמוּר כְּמוֹ כָּל־​שְׁאָר הַתְּפִלָּה, אֶלָּא מִנְהָג הָגוּן וְטוֹב]. וְאַחַר פָּרָשַׁת הַתָּמִיד טוֹב לוֹמַר פֶּרֶק "אֵיזֶהוּ מְקוֹמָן". [שם עמוד קיז].

כז. אַף בְּנֵי יְשִׁיבוֹת וְתַלְמִידֵי חֲכָמִים י‍ִשְׁתַּדְּלוּ לוֹמַר בְּכָל־​יוֹם פָּרָשַׁת הַקָּרְבָּנוֹת וְ"אֵיזֶהוּ מְקוֹמָן". [וְיֵשׁ מִי שֶׁכָּתַב לְלַמֵּד זְכוּת עַל אוֹתָם תַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁאֵינָם אוֹמְרִים פָּרָשַׁת הַקָּרְבָּנוֹת וְכוּ', מֵאַחַר וַעֲסוּקִים בְּלִמּוּד הַתּוֹרָה. אוּלָם בְּיָמֵינוּ אֵין רָאוּי לִסְמֹךְ עַל סְבָרָא זוֹ, וְרָאוּי לְכָל־​תַּלְמִיד חָכָם, וְכָל־​שֶׁכֵּן לְכָל־​בֶּן יְשִׁיבָה, לִקְרֹא בְּכָל־​יוֹם פָּרָשַׁת הָעֲקֵדָה וְכָל־​סֵדֶר הַתְּפִלָּה עִם הַקָּרְבָּנוֹת וְ"אֵיזֶהוּ מְקוֹמָן"]. [שם עמוד קיז].

כח. הַמִּנְהָג לוֹמַר הַקָּרְבָּנוֹת וּפֶרֶק "אֵיזֶהוּ מְקוֹמָן" גַּם בְּשַׁבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים. [שארית יוסף חלק א' עמוד י'. ילקו"י הלכות השכמת הבוקר מהדורת תשס"ד, עמוד קיט].

כט. יֵשׁ לְהִשְׁתַּדֵּל לוֹמַר הַקָּרְבָּנוֹת דַּוְקָא בְּבֵית־​הַכְּנֶסֶת, דּוּמְיָא דְּהַקְרָבַת קָרְבָּנוֹת בְּבֵית־​הַמִּקְדָּשׁ. וְאַף אוֹתָם שֶׁלֹּא נִזְהָרִים לִקְרֹא פָּרָשַׁת הַקָּרְבָּנוֹת בְּכָל־​יוֹם, מִיהוּ בִּזְמַן מַגֵּפָה וְחֹלִי רַע בָּעוֹלָם, בַּר מִנַּן, י‍ִזָּהֲרוּ לִקְרוֹת פָּרָשִׁיּוֹת הַקָּרְבָּנוֹת דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ, שֶׁהוּא מְסֻגָּל הַרְבֵּה, וְנָכוֹן לִבּוֹ בָּטוּחַ כִּי לֹא תְּאֻנֶּה אֵלָיו רָעָה, שֶׁהוּא מְשֻׁמָּר מִכָּל־​דָּבָר רַע. [שם עמוד קכ].

ל. יֵשׁ נוֹהֲגִים לוֹמַר פָּרָשַׁת עוֹלָה וּפָרָשַׁת חַטָּאת. וְאֵין מִנְהָגֵנוּ לְאָמְרָם, שֶׁסּוֹמְכִים עַל אֲמִירַת פֶּרֶק "אֵיזֶהוּ מְקוֹמָן" שֶׁיֵּשׁ בּוֹ סֵדֶר כָּל־​הַקָּרְבָּנוֹת. וְאֵין אוֹמְרִים פָּרָשַׁת הַמְּנוֹרָה, שֶׁפָּרָשָׁה זוֹ מַצְרִיכָה עֲבוֹדַת הַמִּקְדָּשׁ, וּבִפְרָט דִּבְתוֹךְ פָּרָשַׁת הַקְּטֹרֶת אוֹמְרִים פָּסוּק "וְהִקְטִיר עָלָיו" וְגוֹ', וּמַזְכִּירִים הַנֵּרוֹת. [שארית יוסף חלק א' עמוד טו, ועמוד יז. ילקו"י הלכות השכמת הבוקר עמוד קכ].