הלכות תפילה

סימן קכד – דיני החזרה ועניית אמן

א תיקנו חכמים שהשליח ציבור חוזר תפלת שמונה עשרה בקול רם, כדי להוציא ידי חובה את מי שאינו בקי. ואפילו הציבור כולם בקיאים, והתפללו תפלת לחש, אף על פי כן חוזר השליח ציבור התפלה, שכלל הוא בידינו שאף על פי שבטל הטעם, לא בטלה תקנת חכמים. וכל שכן שאפשר שגם בזמן הזה ישנם עמי הארץ שאינם בקיאים להתפלל, ובפרט בעלי תשובה שלא למדו בבתי ספר דתיים. ועוד, שאפשר שרבים מן הציבור לא כיוונו בתפלת לחש בברכת  »אבות », ולא יצאו ידי חובת תפלה מן הדין, והשליח ציבור שהוא בקי, ומכוין כראוי בתפלת החזרה, מוציאם ידי חובת תפלה. ומכאן יש ללמוד שעל הגבאים של בית הכנסת להזהר מאוד למנות שליח ציבור ירא ה’ מרבים, שתהיה דעתו על כוונת התפלה, ובפרט באבות ובהודאה, ולא תהיה כל מחשבתו על הניגון. ומכאן אזהרה גם לשליח ציבור שידע גודל אחריותו, שהוא מוציא את הרבים ידי חובה, ועליו לכוין היטב להוציא את הקהל ידי חובה, כי קהל עדתינו עליו יסמוכו. [ילקוט יוסף מהדורת תשס »ד, תפלה כרך ב, סימן קכד הערה א’, עמוד קמז

ב כשחוזר שליח צבור תפלת שמונה עשרה, יש לו לומר פסוק »ה’ שפתי תפתח » בקול רם. וכן פשט המנהג אצלינו, ובפרט בעה »ק ירושלים ת »ו. ויש מאחינו האשכנזים שנוהגים שהשליח צבור אומר הפסוק הנ »ל בלחש, ומתחיל החזרה בקול רם ברוך אתה ה’ וכו’. ונהרא נהרא ופשטיה. וקודם שיתחיל החזרה ימתין בין לחש לחזרה לכל הפחות שיעור כדי הילוך ד’ אמות, קודם שחוזר למקומו לומר החזרה. [ילקוט יוסף מהדורת תשס »ד, תפלה כרך ב, סימן קכד הערה ב, עמוד קנב

ג שליח צבור שלא התפלל עדיין תפלת לחש, ועבר לפני התיבה להתפלל שמונה עשרה בקול רם, כשיסיים המברך את עמו ישראל בשלום, אמן, ופסוק יהיו לרצון אמרי פי, יפסע מיד שלש פסיעות, ויאמר עושה שלום במרומיו וכו’, ולא יסמוך על שלש פסיעות שעושה בסיום קדיש תתקבל. [שארית יוסף חלק ג עמוד קטז. ילקוט יוסף מהדורת תשס »ד, תפלה כרך ב, סימן קכד הערה ג, עמוד קנג

ד בית כנסת שיש שם מתפללים שאינם יודעים לקרוא, והשליח צבור מתפלל תפלת לחש של שחרית או מנחה בקול רם כדי שהצבור יאמרו עמו מלה במלה בלחש, ואחר כך אומר תפלת החזרה עם קדושה וברכת כהנים, יש אומרים שבימים טובים שאין הכל בקיאים בתפלה מותר לעשות כן, אבל בימי חול שהכל בקיאים להתפלל אין לנהוג כן. ויש חולקים ואומרים, דאין לשליח צבור להתפלל ב’ פעמים בקול רם גם בימים טובים ובימים הנוראים. ולכן באופן כזה כל היודע להתפלל בעצמו יתפלל תפלת הלחש, ואחר כך בעת שהשליח צבור אומר תפלת החזרה אותם שאינם בקיאים להתפלל בעצמם יכוונו לצאת ידי חובה, והשליח צבור מוציאם ידי חובתם בתפלת החזרה. [שארית יוסף חלק ג עמוד קיז. ילקוט יוסף מהדורת תשס »ד, תפלה כרך ב, סי’ קכד הערה ד, עמוד קנג

ה כשהזמן מצומצם והשליח צבור אומר תפלה אחת בלבד בקול רם, עד ברוך אתה ה’ האל הקדוש, נכון שכל הקהל יתפללו תפלת העמידה מלה במלה עם השליח צבור, וכשיגיע לקדושה יאמרו עמו כל הקדושה, נקדישך ונעריצך וכו’, ביחד. ואחר כך ימשיכו התפלה בלחש. ואף על פי שבאופן כזה אין אף אחד שעונה אמן אחר ברכות השליח צבור, אין בכך כלום, שאין עניית אמן מעכבת בזה כלל. וזה יותר נכון ממה שיש נוהגים להמתין מלהתפלל, עד לאחר שמסיים השליח צבור ברכת האל הקדוש, כדי לענות אמן אחר ברכותיו, ואחר כך מתחילים להתפלל שמונה עשרה. וכן המנהג כסברא ראשונה. [שארית יוסף חלק ג עמוד קיח. ילקוט יוסף מהדורת תשס »ד, תפלה כרך ב, סימן קכד הערה ה, עמוד קנה

ו מנהג יפה לומר על כל ברכה שאדם שומע, אחר הזכרת שם ה’  »ברוך הוא וברוך שמו », ובפרט בברכות התפלה של חזרת השליח צבור, על דרך שאמר משה רבינו:  »כי שם ה’ אקרא הבו גודל לאלהינו ». והרי אפילו כשמזכירים צדיק בשר ודם, צריך לברכו, כמו שנאמר:  »זכר צדיק לברכה ». ולכן על השליח צבור כשמסיים הברכות בתפלת החזרה, ואומר ברוך אתה ה’, להמתין ולשהות קצת, כדי שיספיקו השומעים לענות  »ברוך הוא וברוך שמו », ורק לאחר מכן יחתום הברכה, ויענו אחריו אמן. אך אם השליח צבור ממהר מאוד בתפלתו, ואחר שאומר ברוך אתה ה’ מסיים תיכף ומיד חתימת הברכה, שאז קיים חשש שהשומעים שעונים  »ברוך הוא וברוך שמו » לא ישמעו חתימת הברכה כראוי, מוטב לא לענות  »ברוך הוא וברוך שמו », שעיקרו מתורת מנהג, כדי להעדיף שמיעת חתימת הברכה כראוי, ויענו אחריו אמן, שענייתו חובה גמורה מן הדין. ואמנם בברכות שיוצאים בהם ידי חובה מדין שומע כעונה, כמו השומע קידוש או הבדלה, או ברכת המגילה וברכת שופר, וכדומה, ומתכוין לצאת ידי חובה, אין לו לענות ברוך הוא וברוך שמו, ושב ואל תעשה עדיף. [שארית יוסף חלק ג עמוד קיח. ילקוט יוסף מהדורת תשס »ד, תפלה כרך ב, סימן קכד הערה ו’, עמוד קנח