סימן קלה – חיוב הקריאה וטלטול הס »ת

ז יחיד שהיה אנוס והתפלל ביחידות, מעיקר ההלכה אינו חייב ללכת לשמוע קריאת הספר תורה בצבור, ובפרט תלמיד חכם השקוד על תלמודו, שאינו חייב להתאחר מלימודו כדי ללכת למנין אחר לשמוע קריאת ספר תורה. [ילקוט יוסף, חלק ב’, על הלכות קריאת התורה, עמוד כב

ח מי שלא שמע את קריאת התורה בימי שני וחמישי, או בשבת, אינו חייב לקרות את הקריאה מתוך חומש וכדומה. וכן אם הוצרך לצאת באמצע קריאת התורה, והפסיד חלק מהקריאה, אינו חייב לקרוא מה שהחסיר, מתוך החומש. [דחובת הקריאה בתורה אינה על כל יחיד כמו מקרא מגילה, אלא חובה על צבור שהתאסף לקרוא בתורה. ועיין ברמב »ן במלחמות מגילה ה. ובהר »ן שם. הרא »ש פ »ז דברכות סי’ כ’. שעה »כ דף מח. מעשה רב סי’ קעה. ובילקוט יוסף ח »ב על הלכות קריאת התורה עמ’ כג

ט אין הנשים חייבות לבוא לבית הכנסת לשמיעת קריאת התורה, ומכל מקום יש נוהגות ממדת חסידות לבוא לבית הכנסת בימי שני וחמישי ובשבתות וימים טובים, כדי לשמוע קריאת התורה בצבור. [מגילה כא. ש »י סי’ רפב ס »ג. ודעת המג »א סק »ו דנשים חייבות לשמוע קריאת התורה. דאין זה משום לימוד תורה, אלא דמי למצות הקהל. וכן משמע במסכת סופרים. אך בברכי יוסף סק »ז כתב שהמנהג שאין הנשים באות לשמוע קריאת התורה בכל שבת, וראה בילקוט יוסף חלק ב’ הלכות קריאת התורה עמוד כד]. ובפרשת זכור יש אומרים שגם הנשים צריכות לבוא לעזרת נשים כדי לשמוע קריאה זו. הואיל ומן התורה אין זמן קבוע למצות זכירת מעשה עמלק. ויש חולקים ואומרים שהואיל ועיקר מצות זכירת עמלק אינה אלא כדי לבוא לידי מעשה, דהיינו להלחם בעמלק, מלחמה בפועל, ונשים לאו בנות מלחמה הן, לכן פטורות הנשים מקריאת ומשמיעת פרשת זכור. ולדינא, אף על פי שהנשים שמקילות בזה יש להן על מה שיסמוכו, מכל מקום המחמירות לבוא לעזרת נשים לצאת ידי חובת קריאת פרשת זכור אליבא דכולי עלמא, תבוא עליהן ברכה. ומותר להוציא ספר תורה במיוחד לנשים [בשעות שלאחר מכן] לקרוא להן בפרשת זכור בלי ברכה]. [ילקו »י, הל’ קריאת התורה, עמ’ כד. וראה עוד בילקו »י מועדים, הל’ חודש אדר, ובחזון עובדיה הל’ פורים עמוד ט‘

י אין להעביר ספר תורה ממקום למקום אלא במקום צורך, אפילו על ידי פרימת התפירות בין חומש לחומש. ובמקום צורך כששולח את הספר תורה למרחקים בתוך ארגז, יש אומרים שאין להתיר את התפירות בשביל כך, אלא ישלחנו כמות שהוא ארוז היטב. ומכל מקום כשאין שם עשרה שמלוים את הספר תורה, נכון יותר שיתיר את התפירות (שבין חומש לחומש) בהתרת רוב התפירה. ודבר זה נכון יותר על פי ההלכה מאשר לפסול את הספר תורה על ידי הטפת שעוה על האותיות כדי לפוסלו. ומכל מקום הנוהגים לפסול הספר תורה על ידי הטפת שעוה על האותיות, לצורך העברת הספר תורה ממקום למקום, יש מקום ליישב מנהגם. [ילקו »י, הל’ קריאת התורה, עמו’ כד

יא בני אדם החבושים בבית האסורים, אין מביאים אליהם ספר תורה לקרוא בו, אפילו בראש השנה וביום הכפורים. ואפילו אם הנמצא בבית הסוהר הוא אדם חשוב, אין להתיר בזה. [ירושלמי פ »ז דיומא ה »א. ש »ע סי’ קלה סעיף יד. רמ »א שם. ילקו »י הל’ קריאת התורה עמוד כה]. וכיום קבעו בית כנסת בבתי הסוהר, ופשוט שמותר להביא לשם בקביעות ספר תורה כדי שיקראו בו בצבור. ומותר להוציא ספר תורה מבית כנסת אחת לבית כנסת אחר, ולכתחלה ילכו עם הספר תורה עשרה אנשים, ללוותו דרך כבוד, ואם אי אפשר, או שלוקחים את הספר תורה ברכב קטן, אין צריך עשרה. [ילקוט יוסף, חלק ב’ על הלכות קריאת התורה, עמוד כה