סימן יט – ציצית חובת גברא

א מצוה זו היא חובת גברא, כלומר, חיוב על האדם הלובש בגד עם ד’ כנפות להטיל בו ציציות. וכל זמן שאינו לובש הבגד אינו חייב להטיל בו ציציות. ולפיכך אינו מברך על עשיית הציצית. [ילקוט יוסף הלכות ציצית, מהדורת תשס’ד, עמוד שמד. ושארית יוסף ח’א עמוד רסח

ב הלובש כמה בגדים עם ד’ כנפות, אם דעתו בשעת הברכה ללבוש כמה טליתות, די בברכה אחת. אבל אם לא היתה דעתו כן בעת הברכה, מברך על כל טלית וטלית. [ילקו’י על הל’ ציצית, מהדורת תשס’ד עמוד שמו. מהדורת תשס’ו עמוד רמו

ג אם מחליף הציציות בציציות מהודרות יותר, אינו חוזר לברך. [ילקו’י ציצית, עמוד שמז

ד עשה טלית לצורך תכריכין, אף על פי שלפעמים לובש הטלית בחייו, פטור מלהטיל בו ציציות. [ילקו’י הלכות ציצית, מהדורת תשס’ד, עמוד שמח. ובמהדו’ תשס’ו עמו’ רמז

סימן כ – לקיחת טלית מגוי

א הלוקח טלית מצוייצת מישראל, או מחנות של אינו יהודי, ואומר שלקחן מישראל, כשר. דכיון שהוא אומן חזקה שלקחה מישראל, דלא מרע אנפשיה. אבל אם לקח מאינו יהודי שאינו תגר, פסולה. ולכן אין לסמוך לקנות ציצית מכל עובר אורח המציג תכולתו ברבים, שידוע שיש בהם מיעוט אנשים מצוי מאד, שאינם נאמנים כלל. [ילקו’י על הל’ ציצית, מהדורת תשס’ד עמוד שמט. ובמהדורת תשס’ו עמוד רמז. ושאר’י ח’א עמוד רע

ב אין מוכרים טלית מצוייצת לגוי, וכן אין נותנים לו במתנה טלית מצוייצת. ואפילו למשכן ולהפקיד טלית מצוייצת לגוי אסור, אלא אם כן הוא לפי שעה. [ילקו’י הל’ ציצית, מהדורת תשס’ד עמ’ שנ. ובמהדורת תשס’ו עמוד רמט