הלכות ברכת הפרות

סימן רב – דיני ברכת פירות האילן

יט כבר פשט המנהג לברך על הערק והקונייאק ברכת שהכל נהיה בדברו, אף אם נעשו מיין. ואם הערק או הקונייאק נעשו מיין, וטעה ובירך עליהם בורא פרי הגפן, יצא. אבל אם נעשו מחרובים או מדברים אחרים, טעה ובירך עליהם בורא פרי הגפן, לא יצא. [ובזה אם טעה ובירך  »בורא פרי העץ » יצא ידי חובת הברכה   [ילקוט יוסף, ח »ג דיני ברהמ »ז וברכות עמוד תח 

כ השותה שמן זית בפני עצמו, אינו מברך עליו כלל, ואף בזמן הזה הדין כן, מפני שמזיק לגוף בדברים מסויימים, אף על פי שיש אומרים שבדברים אחרים הוא טוב לבריאות. אבל האוכל דבר שנהנה ממנו, אף שהוא גורם לו היזק, צריך לברך עליו, מאחר שסוף סוף נהנה באכילתו. שדוקא בשמן זית שמזיק לכל העולם, אמרו חכמים שאין לברך עליו כששותהו לבדו. [ילקוט יוסף, ח »ג דיני ברהמ »ז וברכות עמוד תט. הליכות עולם חלק ב’ עמוד צט 

כא סוכר הנעשה מקני סוף, יש אומרים שמברך עליו בורא פרי העץ, ויש אומרים שמברך עליו שהכל נהיה בדברו, וכן הלכה, שעל הכל אם אמר שהכל נהיה בדברו יצא. [ב »י. ולא דמי לתמרים שמעכן שאין אנו חוששין לסב »ל אחר שבדיעבד אינה ברכה לבטלה, דשאני הכא שכבר כתב הרדב »ז שהסוכר נעשה בתערובת של מים הרבה, וע »י אידוי המים, ופנים חדשות באו לכאן   ואם מונחים לפניו פירות העץ ופירות האדמה וסוכר, יברך  »בורא פרי העץ » על פרי עץ שלפניו, וכן  »בורא פרי האדמה » על פרי האדמה, ויכוין להדיא שלא לפטור את הסוכר, ואחר כך יברך שהכל על הסוכר. והוא הדין כשיש לפניו תפוח שברכתו ודאי העץ, וכן בננה או פאפיה, יקדים העץ ויכוין להדיא שלא לפטור את הבננה או הפאפיה, ואח »כ יברך האדמה על הבננה או הפאפיה, וכמבואר לעיל. [ילקו »י דיני ברכות עמ’ תי, ועמ’ תשכט. שארית יוסף ח »ג עמ’ שכא. הליכות עולם ב’ עמו’ קטז 

כב תמרים שנתמעכו לגמרי, אף שריסקן במיקסר, אף שאין צורת הפרי ניכרת כלל, לדידן ברכתם  »בורא פרי העץ ». [ובפרט שאם יברך שהכל יכנס לספק בענין ברכה אחרונה   וכן כל שאר מיני פירות או ירקות שנתרסקו, כגון רסק תפוחי עץ, מברך עליהם כברכתם. וכן על תפוחי אדמה מרוסקים [ »פירֵה »], מברך  »בורא פרי האדמה ». שהעיקר כדעת מרן השלחן ערוך. ואין לחוש לספק ברכות, כיון דלכולי עלמא אין כאן ברכה לבטלה. והאשכנזים נהגו לברך על פרי מרוסק בורא פרי האדמה. וברור שאם טעה ובירך עליהם שהכל לכולי עלמא יצא. [ילקוט יוסף הלכות ברכות עמוד תיג, ועמוד תרעו, ותשכז. שארית יוסף ח »ג עמוד שכ. הליכו »ע ח »ב עמוד ק. יביע אומר חלק ט’ חלק אורח חיים סימן כא עמוד ל. ירחון קול תורה אלול תשס »ג עמוד מד 

כג האוכל כשיעור תמרים מעוכין, מברך עליהם לבסוף ברכה אחרונה, על העץ ועל פרי העץ. וכן בכל כיוצא בזה. [ילקוט יוסף, ח »ג דיני ברכות עמוד תטז, ותשכט. שארית יוסף ח »ג עמוד שכב בהערה 

כד האוכל מישמש מרוסק (הנקרא לדר, או קרמדין) כיון שנשתנה שמו, וגם נשתנה טעמו, וגם נעשה על ידי בישול, וגם יש בו תערובת של דברים אחרים [סוכר] לכן נהגו לברך עליו שהכל. דדוקא בתמרים שמיעכן לגמרי, והם כמות שהן בלא בישול ותערובת ושינוי מראהו ושמו וטעמו, בהם כתב מרן לברך בורא פרי העץ. דבמילתייהו קיימי כדמעיקרא. אבל בלדר אי אפשר לומר עליו  »במילתייהו קיימי ». [ילקוט יוסף הלכות ברכות עמוד תטז. שארית יוסף חלק ג’ עמוד שכג 

כה צנון מרוסק על ידי פומפיה דקה או מיקסר, מברך עליו בורא פרי האדמה. וכן גזר שנתרסק על ידי פומפיה דקה, מברך בורא פרי האדמה. [ילקו »י שם עמו’ תשלב. וע »פ המבואר לעיל 

כו האוכל פרי הנקרא  »סאברס » (צבר), יברך עליו  »בורא פרי העץ », ואם זו אכילתו הראשונה בשנה זו, יברך עליו גם שהחיינו. [שו »ת יחוה דעת ח »ב סי’ כא, ילקו »י, דיני ברכות עמ’ תיז 

כז האוכל חרובים [שיצאו מכלל בוסר] מברך עליהם  »בורא פרי העץ », ואף על-פי שאכילת החרובים מזיקה לבריאות, יש לברך עליהם וכמבואר לעיל. [ילקוט יוסף, ח »ג דיני ברכות עמוד תיז 

כח לימון חמוץ שאפילו על ידי הדחק אינו נאכל, ואדם קץ באכילתו מרוב חמיצותו, אין לברך עליו כלל, אבל לימון שאינו חמוץ כל כך, ונאכל על ידי הדחק, המנהג לברך עליו שהכל. ולימון מתוק שהחיך נהנה ממנו, [המצוי אצל הערבים] מברך עליו העץ. [ילקו »י חלק ג’, דיני ברכות עמוד תיח, ועמוד תשלב. ושארית יוסף חלק ג’ סימן רב, עמוד שכו. ויביע אומר חלק ח דף קד ע »א 

כט לימון שאינו נאכל בפני עצמו, ונותן עליו סוכר ואוכלו, מברך עליו בורא פרי העץ. [ילקוט יוסף, ח »ג דיני ברהמ »ז וברכות מהדורת תשס »ד, עמוד תשלג. יביע אומר חלק ח’ דף קד ע »א 

ל השותה מים בבוקר עם השכמה, אף-על-פי שיש הטוענים שהדבר מזיק לבריאות, [משנ »ב סי’ קעד ס »ק לא] אם הוא צמא צריך לברך על המים שהכל, כיון שסוף סוף יש לו הנאה בשתייתו. וכן מי שנפל למשכב והרופא אסר עליו לאכול איזה מאכלים, ובכל זאת אוכלם, חייב לברך עליהם ברכת הנהנין, כיון שסוף סוף נהנה באכילתו. ויש אומרים שאם הדבר מזיק לו מיד עם האכילה, אין לו לברך על זה ברכת הנהנין. [ילקוט יוסף על הלכות ברכות, עמוד תיח, ובמהדורת תשס »ד גם בעמוד תשלג. שארית יוסף חלק ג’ עמוד תיח. ושם דחה הערת הרה »ג הנאמ »ן בדין זה