סימן מח – סדר אמירת הקרבנות

ח אומרים פסוק’ה’ מלך’ וכופלים אותו פעמיים על דרך שכפלו ישראל לומר ה’ הוא האלהים ה’ הוא האלהים. ויחיד שאינו מתפלל עם הצבור ועסוק בקריאת הקרבנות, אין צריך להפסיק לענות עם הצבור ה’ מלך. אך אם אינו עוסק בתיקון התפלה אלא שותק או עוסק בתורה, נכון שיאמר עם הצבור פסוק זה. [ילקו’י מהדורת תשס’ד, ספר על הל’ פסד’ז, סי’ מח הערה ח

ט אין לענות ה’ מלך בין תפילין של יד לתפילין של ראש, והוא קל וחומר מעניית קדיש וקדושה שאין עונים בין תפילין של יד לתפילין של ראש. וכבר נתבאר שמן הדין אין צורך כלל להפסיק לענות ה’ מלך עם הצבור. [ילקו’י מהדורת תשס’ד, ספר על הל’ פסד’ז, סי’ מח הערה ט

י נוהגים לעמוד כשאומרים ה’ מלך, ופסוק והיה ה’ למלך וכו’, וכן כשאומרים ברוך שאמר, וכשאומרים ויברך דוד. ומכל מקום אין חיוב מן הדין לעמוד כשאומרים דברים אלו, ואין זה אלא ממדת חסידות. ולכן מי שהוא זקן או חולה, רשאי לשבת אף לכתחלה. וכשאומרים ה’ מלך ביום שמחת תורה, כיון שמקיפים עם הספר תורה צריכים לעמוד לכבוד הספר תורה. אבל השומע אמירת ה’ מלך בהקפות או בסליחות, אינו חייב לומר עם הצבור פסוק זה, ודי שיעמוד. ואף זקנים וחולים ראוי שיעמדו בעת ההקפות. אבל בין הקפה להקפה כשאומרים שירות ותשבחות, רשאים הזקנים והחולים לשבת. [ילקו’י מהדורת תשס’ד, ספר על הל’ פסד’ז, סי’ מח הערה י

יא אחר שאמרו ה’ המלך וכו’, נוהגים לומר ‘למנצח בנגינות’. וראוי ונכון לאומרו מתוך צורת המנורה. [ילקו’י מהדורת תשס’ד, ספר על הל’ פסד’ז, סי’ מח הערה יא

יב אם יש מנין מצומצם ורוצים להשאיר אמירת קדיש על ישראל סמוך לברוך שאמר, ולא לאומרו קודם הודו, כדי לזכות רבים יותר בשמיעת הקדיש, יש אומרים שאין רשאים לעשות כן. דרק אם אין מנין יאמרו הודו וה’ מלך, ויאמרו קדיש סמוך לברוך שאמר, אבל אם יש מנין יש לומר הקדיש קודם הודו. והעומד באמצע פסוקי דזמרה, והצבור הגיעו לפני עלינו לשבח, רשאי להפסיק לומר קדיש יתום לעילוי נשמת אביו או אמו. וראה להלן סימן נא סעיף מ’. [ילקו’י מהדורת תשס’ד, ספר על הל’ פסד’ז, סי’ מח הערה יב

יג מי שנצרך לנקביו באמצע פסוקי דזמרה, ילך בין מזמור למזמור, ואם חושש שישכח מלברך אשר יצר אחר העמידה, יברך אשר יצר באמצע פסוקי דזמרה. [ילקו’י מהדורת תשס’ד, ספר על הל’ פסד’ז, סי’ מח הערה יג

יד וכן מי שנזדמן לו טלית ותפלין באמצע פסוקי דזמרה, מותר לו ללובשם ולברך עליהם, ואין שום איסור בברכה שעל ציצית ותפלין בתוך מזמורים אלו, ואין הפסקה זו אסורה, שאינה תפלת שמנה עשרה ולא קריאת שמע עד שנאסור הפסקה כזאת. [ילקו’י מהדורת תשס’ד, שם, סי’ מח הערה יד