Ce cours est dédié à la mémoire de Patrick Chmouel ben Esther Gabay
סימן סא – לדקדק ולכוין בקריאת שמע
ט אחר פסוק שמע ישראל אומרים בלחש ‘ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד’. ואם טעה ודילג פסוק זה, ונזכר אחר התפלה, אין צריך לחזור ולקרוא קריאת שמע כדי לומר פסוק ברוך שם. וצריך להפסיק וליתן ריוח בין תיבת ברוך לתיבות שם כבוד, ויש לגעור במי שסומך ברוך לשם. וכן צריך להפסיק מעט בין לעולם ועד, לואהבת, כדי להפסיק בין קבלת מלכות שמים לשאר מצות. ודעת הרמ’א שצריך להפסיק קצת גם בין פסוק שמע ישראל לפסוק ברוך שם. ויש חולקים ואומרים שאין להפסיק בין שמע ישראל לברוך שם. ששניהם קבלת עול מלכות שמים. וכן עיקר לדידן. וכשאומר ברוך שם כבוד וכו’, יש להפסיק אחר תיבת ברוך, ואחר כך יאמר שם כבוד מלכותו, ויפסיק, ויסיים לעולם ועד. [ילקו’י, מהדורת תשס’ד, סי’ סא הערה ט’. עמ’ תקמא. שאר’י ח’ב עמוד קעא
י צריך לקרוא קריאת שמע בטעמים, כמו שהם בתורה. [וכתב הרמ’א שלא נהגו כן במדינות אלו, ומכל מקום המדקדקים מחמירים בכך]. וידקדק מאד באותיותיה, ויתן ריוח בין הדבקים, דהיינו כל מלה שסופה כמו תחלת המילה שלאחריה, כגון על לבבכם, יתן ריוח ביניהם בכדי שאות אחת לא תיבלע. וכן כל מלה שסופה במ’ם והמלה שלאחריה מתחלה באות א’ כגון וקשרתם אותם, וכיוצא, יזהר באות האל’ף שלא תיבלע. [ואף בפסוקי דזמרה יש לדקדק בזה]. [ילקו’י, תשס’ד, ספר על הל’ פסוקי דזמרה סי’ סא הערה י’, עמוד תקמג. שאר’י ח’ב עמוד קעד
יא יזהר להדגיש אות עי’ן שבתיבת ולעבדו, ובמלת נשבע ה’, שלא יבטאם כאות אל’ף. וכן ידגיש הזי’ן של וזכרתם ושל תזכרו, שלא יראה כאומר ושכרתם או תשכרו. וידקדק שלא ירפה החזק ולא יחזק הרפה, ולא יניח הנד ולא יניד הנח. [ילקו’י שם סי’ סא הערה יא, עמ’ תקמה. שאר’י ח’ב עמ’ קעו
יב צריך ליתן ריוח בין וחרה לתיבת אף, שלא ישמע כאומר וחרף. ופסוק זה נוהגים לאומרו בלחש, אך צריך ליזהר שגם פסוק זה ישמיע לאזנו. [ילקו’י, תשס’ד, סי’ סא הערה יב. שאר’י ח’ב עמוד קעז
יג אמרו חז’ל (ברכות יד:) כל הקורא קריאת שמע בלא תפילין כאילו מעיד עדות שקר בעצמו. ופירשו הראשונים, מפני שהוא קורא ‘וקשרתם לאות על ידיך והיו לטוטפות בין עיניך’, והוא אינו מניחן, ונמצא כמעיד עדות שקר. ואמנם הקורא פסוק ‘שמע ישראל’ שבסדר הקרבנות לפני הזמירות, אינו חייב להניח תפילין תחלה, מפני שאינו קורא את הפסוק וקשרתם וכו’. אבל הקורא פרשת שמע קודם תפלה מפני שהוא ירא פן יעבור זמן קריאת שמע, עדיף שיניח תפילין תחלה, מאחר שקורא כל הפרשה הראשונה או יותר. ומכל מקום בשעת הדחק כגון שהזמן מצומצם, או שחושש פן על ידי כך יתאחר לבוא לבית הכנסת, יכול לסמוך על הסוברים שכל שמניח תפילין לאחר מכן בו ביום, אין בזה משום ‘מעיד עדות שקר בעצמו’, ורשאי לקרוא קריאת שמע בלא תפילין. [ילקו’י, מהדורת תשס’ד, ספר על פסד’ז, סי’ סא הערה יג, עמוד תקמה. שארית יוסף ח’ב עמוד קפ
יד אם הוא אנוס ואין לו תפילין, וחושש שיעבור זמן קריאת שמע ותפלה, יתפלל ויקרא קריאת שמע בלא תפילין, ובמשך היום יניח תפילין ויקרא בהם קריאת שמע. [ילקו’י, מהדורת תשס’ד, ספר על פסד’ז עמוד תקמז. סי’ סא הערה יד. שארית יוסף חלק ב’ עמוד קפ
טו יש נוהגים בשעה שהשליח צבור אומר בקריאת שמע למען ירבו ימיכם הופך פניו לימין, וימי בניכם לשמאל, ואין נכון לנהוג כן. [ילקו’י, תשס’ד, סי’ סא הערה טו. עמוד תקמז. שאר’י ח’ב עמוד קפה
טז כשאומר אני ה’ אלוהיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים, לכתחלה צריך לכוין בפירוש לזכור יציאת מצרים. ובדיעבד אם לא כיון כן בפירוש, יצא. [ילקו’י שם הער’ טז. שאר’י ח’ב עמ’ קפה
יז בקריאת שמע יש רמ’ה תיבות, וכדי להשלים לרמ’ח תיבות, כנגד איבריו של האדם, השליח צבור מסיים’ה’ אלהיכם אמת’. ויחיד שקורא קריאת שמע, בשחרית או בערבית, או בקריאת שמע שעל המטה, יסיים בשלש תיבות אלו:’ה’ אלהיכם אמת’, כדי להשלים רמ’ח תיבות בקריאת שמע שהן כנגד רמ’ח איבריו של אדם. אבל כשמתפלל עם הצבור, מוטב שכל יחיד ישמע שלש תיבות אלו מפי השליח צבור, ויכוין עליו, ויוצא ידי חובתו. ואם השליח צבור אינו שליח צבור קבוע, אלא שירד להתפלל לפני התיבה באקראי, ואינו בקי בעניני התפלה כדי להוציא את הקהל ידי חובת שלש תיבות אלו, טוב שהיחיד יאמר עמו ‘ה’ אלהיכם אמת’, ואחר כך ימשיך ויציב ונכון, או ואמונה כל זאת וכו’. ויש מהאשכנזים הנוהגים לומר ‘אל מלך נאמן’ להשלים רמ’ח תיבות. ויש מרבני אשכנז שנהגו בזה כדעת האר’י ז’ל וכנ’ל. [ילקו’י, תשס’ד, ספר על פסוקי דזמרה עמוד תקמז. סי’ סא הערה יז. שארית יוסף ח’ב עמוד קפה
יח האשה צריכה לסיים אחר קריאת שמע אני ה’ אלהיכם, אמת, ולחזור ‘ה’ אלהיכם אמת’. וטוב שתאמר קודם הקריאת שמע גם ‘אל מלך נאמן’. [ילקו’י, תשס’ד, שם, הערה יח. שאר’י ח’ב עמ’ קפו
יט ‘אשר אנכי מצוך היום’, היינו לומר שבכל יום ויום יהיו בעיניך כחדשים, ולא כמי שכבר שמע אותו הרבה פעמים, שאינו חביב אצלו. [ילקו’י, מהדורת תשס’ד, ספר פסד’ז, סי’ סא הערה יט עמוד תקנ