סימן ח’ – מהלכות ציצית – סדר עטיפת הציצית

כו סדר עטיפת הטלית צריך להיות באופן זה: מיד לאחר ברכת ‘להתעטף בציצית’, יתעטף בטלית על ראשו, כשארבע כנפות הטלית יורדות כנגד פניו, שתים לצד ימין ושתים לצד שמאל, ולאחר מכן יאחז את הצד הימני שכנגד פניו, וישליך אותו לאחוריו על כתפו השמאלית, וטוב שישהה כך כדי שיעור הילוך ארבע אמות, ואחר כך יאחז את הצד השמאלי, וישליכנו גם כן לאחוריו על כתפו השמאלית, באופן שכל ארבע הכנפות יהיו מונחות מאחוריו, וישהה כך כדי שיעור הילוך ארבע אמות, ואחר כך יוריד הטלית על גופו, ויניח שתי ציציות לפניו ושתים לאחוריו, שיהיה מסובב במצוה. והנוהגים להוריד את הטלית על כל גופם, ואחר כך להתעטף בראש כנז’, יש להם על מה שיסמוכו. [שארית יוסף ח’א עמ’ קלד, ילקו’י על הל’ ציצית, עמ’ פה. ובמהדו’ תשס’ו עמ’ סא. ושם עמוד פט שאין להורות להחמיר נגד מרן הש’ע, ודחה מי שרצה להביא ראיה מדין זה שצריך להורות להחמיר נגד מרן

כז יש להקפיד שהעטיפה בטלית לא תהיה באופן שיכסה את כל הפנים והעינים, אלא העטיפה צריכה להיות על הראש וסביב הצואר והסנטר, למטה מפיו. והנוהגים לכסות את פניהם ועיניהם בשעת העטיפה, מנהג טעות הוא בידם, ועליהם לשנות מנהגם. [ילקו’י על הלכות ציצית מהדורת תשס’ד עמוד צא. ובמהדורת תשס’ו עמוד סו. שארית יוסף ח’א קלו

כח לאחר שנתעטף בטלית גדול בשעת הברכה וכיסה בו את ראשו, ואחר כך הורידו על גופו כנ’ל, רשאי להורידו על כתפיו, בזמן התפלה. ומכל מקום נכון לכסות הראש בטלית עד סוף התפלה. [ילקו’י על הל’ ציצית, עמוד צג. ובמהדו’ תשס’ו עמוד סז. ושאר’י ח’א עמוד קלז

כט גם בחורים שעדיין לא נשאו אשה, ראוי שיכסו את ראשם בטלית בעת התפלה, ובפרט בתפלת הלחש. [ילקו’י הל’ ציצית, עמוד צו. ובמהדו’ תשס’ו עמ’ סט. ושאר’י ח’א עמוד קמ

ל הנוהגים שאינם מתעטפים בטלית כלל, ומשאירים את הטלית כרוך על צוארם בשעת התפלה, וארבע הכנפות מול פניהם, אינם יוצאים י’ח המצוה, והרי הם מברכים ברכה לבטלה. [ילקו’י על הל’ ציצית, עמוד צז. ובמהדורת תשס’ו עמוד ע. ושאר’י ח’א עמוד קמ

לא המברך ‘להתעטף בציצית’, אין לו לדבר דברים בטלים בעודו מעוטף בו כעטיפת הישמעאלים, קודם שיוריד הטלית על גופו. ואם שמע קדיש או קדושה, קודם שיוריד הטלית על גופו, יענה עם הצבור, ואין בזה חשש הפסק. ואפילו אם רק הניחו על ראשו כדי להתעטף בו, ומיד שמע קדיש או קדושה, יענה, ואפילו אמן דברכות יש לו לענות, הואיל והתחיל במצוה, ולא נחשב הפסק אלא כשמפסיק בין הברכה לתחלת קיום המצוה. ואם בירך להתעטף בציצית ושמע מחבירו שסיים גם הוא ברכה זו, לא יענה אמן קודם שהניח הטלית על ראשו, וכל שכן שאין לענות אמן על ברכות אחרות. אולם אם עבר וענה אמן על ברכת ציצית של חבירו, בדיעבד לא יחזור לברך. [שארית יוסף ח’א עמ’ קמא, ילקו’י על הל’ ציצית, עמ’ צח. ושם עמו’ צט שאין לומר וידוי בין התקיעות בראש השנה

לב יש חתנים הנוהגים שאחר שבירכו בחופה [מבעוד יום] להתעטף בציצית, ומכסים את ראשם בציצית [ועדיין אינם עושים כעטיפת הישמעאלים], מיד מתחיל החזן לברך שבע ברכות, והחתן עונה אחריו אמן. ויש להם על מה שיסמוכו ואין בזה חשש הפסק. [ילקוט יוסף על הלכות ציצית מהדורת תשס’ד עמוד קח. ובמהדורת תשס’ו עמוד עז. ושארית יוסף ח’א עמוד קמב

לג יש נוהגים שאחר שבירכו להתעטף בציצית והתעטפו כמנהג הישמעאלים, אומרים פסוקים, כמו ה’ צבאות עמנו וכו’, או מה יקר חסדך וכו’, עד כי עמך מקור חיים וכו’, ואחר כך מורידים את הטלית על גופם. ויש לנוהגים כן על מה שיסמוכו, ואין לאסור בזה מצד הפסק. ומכל מקום לכתחלה ראוי לומר הפסוקים הנ’ל רק בהרהור הלב, ולא לבטא בשפתיו. [ילקו’י על הל’ ציצית, עמוד קח. ושאר’י ח’א עמוד קמב. הליכות עולם חלק א’ עמוד ג‘