סימן ח’ – מהלכות ציצית – סדר עטיפת הציצית

מה אברכי הישיבות שהם מעדות המזרח, לא ישנו ממנהג אבותיהם ורבותיהם הקדמונים להוציא את הציציות החוצה, אלא יהיו מתחת למדיהם. וכן דעת מורינו הגאון רבי עזרא עטייה זצ’ל, ואמר שבן ספרד שמוציא את ציציותיו נחשב כעין מוציא לעז על הראשונים. [ילקו’י על הל’ ציצית, עמ’ קלב. ובמהדורת תשס’ו עמוד צה. ושארית יוסף ח’א עמוד קנד

מו בני ישיבות צעירים מעדות המזרח הרוצים להוציא את הציציות מחוץ לבגדיהם, וחשים בזה חיזוק ביראת שמים במקום מגוריהם, בכך שהם מתבדלים משכניהם שאינם הולכים בדרך התורה והמצוות, ומשייכים את עצמם למחנה בני התורה, רשאים לעשות כן, אך כאשר יינשאו ויתחזקו בתורה ויראת שמים, יחזרו למנהג אבותינו ורבותינו הספרדים, שלא היו מוציאים את הציציות מחוץ לבגדיהם. [שאר’י ח’א עמוד קנד. ילקו’י על הל’ ציצית, מהדורת תשס’ד עמוד קלב. ובמהדורת תשס’ו עמוד צה

מז וכן בעלי תשובה המתחזקים בשמירת התורה והמצוות, הרוצים להוציא את הציציות מחוץ לבגדיהם כדי להיבדל מהסביבה החילונית בה הם נמצאים, רשאים לעשות כן. אבל אחר שיתחזקו בתורה ובמצוות, או אחר שיעברו להתגורר בסביבה של אנשים יראי שמים, יחזרו למנהג רבותינו הספרדים ויכניסו את הציציות מתחת לבגדיהם. [ילקו’י על הל’ ציצית, עמוד קלג. ובמהדו’ תשס’ו עמוד צה. ושאר’י ח’א עמוד קנה

מח בני ישיבות ספרדים הלומדים בישיבה שרובם הם יוצאי אשכנז הנוהגים להוציא את הציציות מחוץ לבגדיהם, אף-על-פי-כן לא ישנו ממנהג רבותינו, וטוב ונכון שלא יוציאו את הציציות מחוץ לבגדים מסיבה זו בלבד. ובדברים כגון אלה אין לחוש בזה משום איסור ‘לא תתגודדו’. ולפיכך מן הראוי שרבני הישיבות הקדושות לא ידרשו מתלמידיהם הספרדים לשנות את מנהגם המבוסס על פי גדולי הדורות הספרדיים. ורק אם יתברר לרבני הישיבה שהוצאת הציציות מחוץ לבגדים לאותו בחור, תוסיף לו חיזוק בתורה ויראת שמים, בהיותו מתגורר בשכונה חילונית, וכדומה, רשאים להנהיגו לכתחלה להוציא ציציות בחוץ עד החתונה. [ילקו’י על הל’ ציצית, במהדורת תשס’ד עמ’ קלג. ובמהדורת תשס’ו עמוד צה. ושאר’י ח’א עמוד קנה. ושם עמוד קנז ספרדי הלומד בישיבה של אשכנזים כיצד ינהג

מט מי שהיה לבוש בציצית קודם שיאיר היום, וכשהאיר היום היתה הטלית עליו, יש אומרים שיברך על הטלית בשהיית המצוה עליו, אף-על-פי שעשאה בזמן שהיה פטור מן המצוה. ויש חולקים. ולכן ימשמש בטלית ויברך. [ילקוט יוסף על הלכות ציצית, מהדורת תשס’ד עמוד קלט. ובמהדורת תשס’ו עמוד ק’. ושאר’י ח’א עמוד קנח

נ אם נפלה טליתו מעליו, אפילו אם נפלה לגמרי, וחוזר ומתעטף בה, אינו צריך לחזור ולברך. [ילקו’י על הל’ ציצית, עמוד קמ. ובמהדו’ תשס’ו עמוד ק’. ושאר’י ח’א שם

נא יש אומרים שאם נפלה טליתו באמצע תפלת שמונה עשרה, והחזירוהו אחרים עליו, כשיסיים תפלת שמונה עשרה ימשמש בציציות ויברך. ולדידן אין לברך, דספק ברכות להקל. [ילקו’י על הל’ ציצית, מהדו’ תשס’ד עמ’ קמא. ובמהדו’ תשס’ו עמ’ קא. ושאר’י ח’א עמוד קנט

נב הפושט טליתו על דעת לחזור ולהתעטף בה, כגון שרוצה להכנס לבית הכסא, אם הוא תוך חצי שעה, אין צריך לחזור ולברך עליה כשחוזר ללובשה. אבל אם פשט טליתו על דעת לחזור וללובשו, ושהה זמן ממושך חצי שעה או יותר צריך לחזור ולברך עליו. ובפרט אם קיפל הטלית והניחו לתוך הכיס. ואפילו אם פשט טליתו סתם, ולא חשב אז אם יחזור וילבשנו מיד או לא, לא יחזור לברך עליו, ואפילו אין עליו טלית קטן. ומכל מקום אם מחליף בגדיו וחוזר ולובש טלית קטן אחר שיש בו שיעור ברכה, אף-על-פי שהוא לובשו תיכף ומיד אחר שפשט את הראשון, יברך שנית על הטלית קטן האחר. וכן המנהג. והפושט טליתו מפני שרוצה להכנס לבית הכסא, והצבור עומד קרוב לסיום התפלה, וכגון שנמצאים בקוה אל ה’, נכון שלא יחזור להתעטף בטלית, ויסיים את התפלה בלא טלית כלל. [ואמנם החולץ תפילין מפני שצריך להכנס לבית הכסא, וחוזר להניחן אפילו מיד לאחר מכן, צריך לחזור ולברך אפילו לא שהה אלא זמן מועט, ואפילו אם היתה דעתו מתחלה לחזור ולהניחם]. [ילקו’י על הל’ ציצית עמ’ קמב. ובמהדור’ תשס’ו עמ’ קא. ושאר’י ח’א עמ’ קנט

נג הפושט טליתו וקיפל אותו ונתנו בתוך כיס הטלית, ולא חשב אם יחזור ללובשו או לא, כיון שקיפל הטלית הוה ליה כאילו חשב בפירוש שהוא פושטו על דעת שלא לחזור וללובשו, והסיח דעתו ממנו, וכשחוזר ללובשו יחזור ויברך עליו. וכן ראוי לעשות תמיד להוציא עצמו ממחלוקת. [ילקו’י ציצית, עמוד קמו. ובמהדו’ תשס’ו עמ’ קד. ושאר’י ח’א עמ’ קסג

נד מותר להשאיל טליתו לחבירו הרוצה לעלות לספר תורה או לעלות לדוכן, ואחר העלייה לספר תורה או לדוכן מחזירנה לו וחוזר ומתעטף בה, ואין חשש במה שחוזר ולובש הטלית בלי ברכה, דאחר שנהגו שלא לברך ממילא אין כאן חשש כלל. [ילקו’י על הל’ ציצית, במהדורת תשס’ד עמוד קמו. ובמהדורת תשס’ו עמוד קה. ושאר’י ח’א עמוד קסג