הלכות תפילין

סימן כה – הלכות תפילין

ג אף שלא נתבאר בפירוש בתורה שצריך להניח בכל יום ויום, מכל מקום מדמצינו פטור מהנחת תפילין לגבי שבת ויו’ט, משמע דבשאר ימים יש חובה להניחן. שהרי נאמר בתורה (שמות לא, יג): אך את שבתותי תשמרו כי אות היא ביני וביניכם. וגבי מילה נאמר בבראשית (יז, יא): והיה לאות ברית ביני וביניכם. וגבי תפילין נאמר בשמות (יג, ט) והיה לך לאות על ידך. ואמרו בעירובין (צו.) ר’ע אומר יכול יניח אדם תפילין בשבתות וימים טובים ת’ל והיה לך לאות על ידך מי שצריכין אות, יצאו אלו שהן גופן אות. ובמנחות (לו:) תנא, ושמרת את החוקה הזאת למועדה מימים ימימה, ימים ולא לילות, מימים ולא כל ימים פרט לשבתות וימים טובים, דברי ר’ יוסי הגלילי, ר’ע אומר לא נאמרה חוקה זאת אלא לענין פסח בלבד. ומפרש בגמ’ דקסבר ר’ע דלילה זמן תפילין, ושבתות וימים טובים לאו זמן תפילין. וע’ בקידושין (לג:). וכ’פ מרן בש’ע (סי’ כט, וסי’ לא) דאין מניחין תפילין בשבת וביו’ט. וכ’ה בהקדמת תיקוני הזוהר (דף ג’). ומכאן יש ללמוד שחייבים להניח תפילין בכל יום, ומן התורה הוא חיוב מתמשך ותמידי משנעשה לאיש, ואינו מתחדש בכל יום, מלבד שבתות ימים טובים וחול המועד. ומה שאין מניחין תפילין בלילה הוא מדרבנן גזרה שמא יפיח בהם. והיינו כשיכול לא להסיח דעתו מהם. [ילקו’י תפילין במבוא להלכות תפילין. ובמהדורת תשס’ו עמוד רפח

ד בזמן הזה מותר לצרף למנין מי שאינו מניח תפילין, דעיקר הקנס כשהוא מבעט במצוה, אבל במקום שנוכל לומר שאינו מבעט במצוה, אפשר לצרפו למנין בשעת הדחק. [ואם מחלל שבת בפרהסיא מצטרף למנין, ראה להלן בסי’ נ’ה סעיף ט’. וראה בש’ע סי’ נב סי’א, ובשאילת יצחק סי’ יב, ובפרי השדה ח’ג סי’ ג’. ילקו’י תפילין תשס’ד סי’ כה הע’ ג’. שאר’י ח’א עמ’ רצב

ה מי שאינו שומר תורה ומצוות ומבקש להניח תפילין, אף אם הוא פרוץ בעבירות, אפילו הכי מצוה להיזדקק לו ולהשאיל לו את התפילין שלו כדי שיניחן בברכה, ולזכותו במצוה יקרה זו. [ילקו’י על הל’ תפילין סי’ כה הערה ד, מהדורת תשס’ד. שארית יוסף ח’א עמוד רצג

ו אנשי הצבא בחו’ל שאין מאפשרים להם להניח תפילין, ונותנים להם חופשה לבחור יום אחד בשבוע, יש אומרים דעדיף שיבחרו את יום השבת כדי שלא יכשלו באיסורים. ויש אומרים שאם יחללו שבת רק באיסור דרבנן, יבחרו להם באחד מימי החול כדי להניח תפילין. ויש אומרים דבכל אופן יבחרו ביום הראשון שיקבלו חופש. וכן אסיר שנמצא בבית האסורים בחוץ לארץ, ולא מאפשרים לו להניח תפילין ולקיים מצוות, ונתן לו השר יום אחד בשנה חופש, יבחר להשתחרר מיד כדי להתפלל במנין ולהניח תפילין, ולא ימתין עד לראש השנה, או לפרשת זכור. וכן מי שהוא חולה ויודע שלא יוכל להתענות שתי תעניות בתוך שבוע אחד, יש אומרים שלא יתענה בצום גדליה, כדי שיוכל להתענות ביום הכפורים. ויש אומרים שיתענה התענית הראשונה שבאה לידו אף אם אחר כך לא יוכל להתענות ביום הכפורים. [נשמת אדם כלל סח, שלחן מלכים סי’ ו’, מג’א סי’ כה סק’ב, עין זוכר מערכת א’ אות טו’ב, אבני נזר אהע’ז סי’ קכב אות יח, חכם צבי סי’ קו, ילקו’י על הל’ תפילין מהדורת תשס’ד, סי’ כה הערה ה. ובמהדו’ תשס’ו עמוד רצו. שארית יוסף חלק א’ עמוד רצג