הלכות תפילין

סימן כה – הלכות תפילין

כב אם על-ידי אמירת לשם יחוד האדם מתעורר לכוונה, טוב לומר לשם יחוד קודם הנחת התפילין, כדי שלא יהיה בבחינת מצות אנשים מלומדה. וטוב ונכון לומר בנוסח הלשם יחוד ענין הכוונה שצריכים לכוין בעת הנחת התפילין, והיינו כנגד המוח שנזכור הנסים ונפלאות שעשה עמנו השי’ת ביציאת מצרים, שהם מורים על יחודו, ולשעבד להקדוש ברוך הוא הנשמה שהיא במוח, וגם הלב שהוא עיקר התאוות והמחשבות. וכן נכון להוסיף בנוסח לשם יחוד, שמכוין בברכתו לפטור מה שיניח תפילין דרבינו תם. ויש ליזהר שלא לומר ‘ליחדא שם יו’ד ה-י בוא’ו ה-י’, בקריאת אותיות השם המיוחד כהוייתם, שזה הוא בכלל הוגה את השם באותיותיו, שהוא איסור חמור. אלא יאמרו: ‘ליחדא שם יוד קי בואו קי’. [ילקו’י תפילין סי’ כה הערה כא. שארית יוסף ח’א עמוד שט

כג מקדימין להתעטף בציצית, ואחר כך מניחין תפילין, שמעלין בקודש ואין מורידין. ועוד, שעל-ידי הציצית זוכרים את כל המצות, ונזכור לקיים מצות תפילין. [נימוק’י הל’ ציצית, טור סי’ כה, ילקוט יוסף תפילין מהדורת תשס’ד, סימן כה הערה כב. שארית יוסף ח’א עמוד שי

כד אפילו אם הטלית חיובה רק מדרבנן, כגון טלית שאולה לאחר ל’ יום, [ששאל טלית של ד’ כנפות שלא היו בה ציציות, שלאחר ל’ יום מתחייב להטיל בה ציצית רק מדרבנן], צריך להקדימה לתפילין. [ילקו’י הלכות תפילין, מהדורת תשס’ד, סי’ כה הערה כג. שאר’י א’ עמוד שיג

כה וכן אם מתעטף בטלית שאולה תוך ל’ יום, [ששאל טלית של ד’ כנפות שלא היו בה ציציות, והטיל בה ציציות], גם בזה יקדים הציצית ואחר כך יניח תפילין. [כה’ח סי’ כה סק’ה. ילקוט יוסף הלכות תפילין מהדורת תשס’ד, סי’ כה הערה כד. שארית יוסף ח’א עמ’ שיג

כו המניחים כיס של תפילין יחד עם הטלית, צריכים ליזהר שלא יניחו התפילין למעלה, כדי שלא יפגעו בהם תחלה. [ש’ע סי’ סכה ס’א, שו’ת דברי שלום א’ סי’ כה. ילקו’י על הל’ תפילין מהדורת תשס’ד, סימן כה הערה כה. שארית יוסף חלק א’ עמוד שיד

כז נטל טלית בידו ובירך אשר קדשנו וכו’, ובטרם שאמר ‘להתעטף בציצית’ ראה שהטלית פסולה, ותפילין מונחין לפניו, יסיים הברכה ‘להניח תפילין’, ויניח תפילין, ואחר כך ישיג טלית כשרה ויתעטף. [ילקו’י שם סי’ כה הערה כו. שארית יוסף חלק א’ עמוד שיד

כח אם טעה והניח תפילין קודם שהתעטף בציצית, אין צריך להסיר התפילין, אלא באופן כזה יתעטף בציצית אחר התפילין. [ובפרט אנו שלבושים טלית קטן]. ואם עבר ופגע תחלה בתפילין קודם שהתעטף בציצית, ועדיין לא הניחן, יש לו להניחן תחלה, ואחר כך יתעטף בציצית. ואף על פי שדעת רבותינו המקובלים שאף בכיוצא בזה יתעטף בציצית תחלה ואחר כך יניח תפילין, מכל מקום העיקר לדינא כדעת מרן השלחן ערוך, שיניח תפילין תחלה ואחר כך יתעטף בציצית. ויש מי שכתב שבאופן שעבר ונטל התפילין בידיו, יניחן בצד, ויתן דעתו לענין אחר, ואחר כך יתעטף בציצית ויניח תפילין. ולדינא לא נראה דמהני לעשות כן. [ראה בש’ע סי’ כה ס’א, ובמג’א סק’א, ובביאה’ל ס’א, ובכה’ח אות ו’, ובילקו’י תפילין סימן כה הערה כז. ודלא כמ’ש שארית יוסף ח’א שטו

כט אם עבר ופגע בתפילין קודם שהתעטף בציצית, והוא נמצא בבית מדרש ומתבייש להניח תפילין קודם שמתעטף בציצית, וכגון שהוא אדם נכבד או רב קהלה, ויש כאן כבוד הבריות, באופן כזה יוכל לסמוך על הסברא המבוארת בסעיף הנ’ל, שיסיח דעתו מהתפילין, ויקרא פרשת הקרבנות, ואחר איזה זמן יתעטף בציצית ויניח התפילין. [ביאור הלכה סימן כה ס’א, ילקו’י תפילין מהדורת תשס’ד, סימן כה הערה כח. שארית יוסף חלק א’ עמוד שיח