סימן רלג – זמן תפלת מנחה

ט בית כנסת שהיו שם בימי החול רוב מנין שלא התפללו מנחה, ומבקשים לצרף אליהם לעשרה כאלה שכבר התפללו ערבית מבעוד יום, כמנהג עדות המזרח, רשאים להצטרף למנין לתפלת מנחה, ויענו אמן לקדיש ולחזרת השליח צבור, וגם יענו קדושה, אף שהתפללו ערבית. אולם בערב שבת אין ראוי לאלה שעשאוהו קודש, לאחר שהקדימו והתפללו ערבית מבעוד יום, להצטרף למנין לתפלת מנחה של חול, ולענות לקדושה של מנחה. [ילקוט יוסף, שם עמ’ תרמז

י מותר להתפלל מנחה במקום שהצבור התפללו קודם לכן תפלת ערבית. ואפילו יחיד רשאי להתפלל שם מנחה. ורק בערב שבת החמירו בזה הפוסקים. [ילקוט יוסף, דיני ברכות עמוד תרמז

יא הנוסע באוטובוס או ברכבת, והגיע זמן מנחה, ואי אפשר לו להתפלל בכוונה לכל הפחות באבות, לרגל טירדתו בנסיעתו, ואין דעתו צלולה לכוין שם, ואם ימתין מלהתפלל עד שיגיע למחוז חפצו, יעבור זמן מנחה, אם הוא רגיל לכווין בתפלתו לכל הפחות בברכת אבות, רשאי למנוע עצמו מלהתפלל מנחה, ובבואו לביתו יתפלל ערבית שתים. שהרי יודע בעצמו שבתפלה הסמוכה יגיע למחוז חפצו ותסור טירדתו מעליו ויוכל לכוין כראוי. אבל אם אינו רגיל לכוין כל כך בברכת אבות, יתפלל באוטובוס או ברכבת. ולא מיבעיא היכא שהתחיל לנסוע קודם זמן תפלה, שאז רשאי להתפלל תשלומין, משום דהוה ליה אונס גמור, אלא גם אם נסע לאחר שהגיע זמן מנחה, כל שהיה סבור שיוכל להגיע למחוז חפצו קודם שיעבור זמן תפלה, או שחשב שיוכל להתפלל תוך כדי הנסיעה, ואחר כך נתברר לו שאינו כן, לא חשיב מזיד, ויש לו תשלומין. ועל הצד היותר טוב, נכון להתנות – באופן שהתחיל בנסיעתו אחר שהגיע זמן מנחה – שאם אינו חייב בתשלומין תהיה תפלתו לנדבה. וכל זה כשאינו יכול לכוין באוטובוס גם אם יתפלל בישיבה, אבל אם יכול לכוין בישיבה, עדיף להתפלל מיושב בכוונה מאשר להתפלל בעומד בלי כוונה. אבל לדחות תפלתו בכדי להתפלל מעומד אינו רשאי, שהעמידה אינה מעכבת כל כך. [ילקוט יוסף, ח »ג דיני ברהמ »ז וברכות עמוד תרמח

יב מנהגינו לומר למנצח על הגתית, קודם פרשת התמיד, ואחר כך פטום הקטורת, אשרי יושבי ביתך וכו’. ואין מנהגינו לומר פרשת הכיור או פרשת העקידה במנחה. ולכתחלה אין לשנות מהסדר הזה, ואף יחיד המתפלל אצל האשכנזים, הנוהגים להתחיל התפלה מאשרי יושבי ביתך, נכון שיקדים מעט, כדי שיאמר קודם אשרי למנצח ופטום הקטורת כמנהגינו. ואם יש חשש שיעבור זמן תפלה, ידלג אפילו על אשרי יושבי ביתך, וישלים אמירתו אחר העמידה. ומנהגינו פשוט לומר  »עלינו לשבח » גם אחר תפלת מנחה, ואין לשנות מהמנהג. [שם עמ’ תרמח

יג בנוסח עלינו לשבח מנהגינו לומר  »שלא שם חלקינו כהם וגורלנו ככל המונם ». ואין צריך לשנות מהנוסח המקובל מדורי דורות, ולומר ולא גורלינו וכו’, שהרי תיבת לא בתחלת המשפט, חוזרת גם על ההמשך. [ירחון קול תורה תשרי תשס »ד עמוד נד

יד אם היה אומר  »שהם משתחוים להבל וריק » שמע קדיש או קדושה, רשאי לענות אמן, מאחר שמכוין בעניית אמן זו לקדיש או לקדושה, והמחמיר שלא לענות אמן זו היא חומרא הבאה לידי קולא לבטל עניית אמן. מיהו טוב ליזהר לכתחלה שלא יבוא לידי כך. וכמו כן במקום קללות כמו בקריאת שמע בפסוק וחרה אף ה’ בכם, וכיוצא בזה. הא דיעבד עונה ומכוין לבו לשמים. [ילקוט יוסף, ח »ג דיני ברהמ »ז וברכות עמוד תרמט