Ce cours est dédié à la mémoire de Bernard Hanoun Rephael Ben Zbida GUEDJ צזק״ל
הלכות שבת
סימן רעא – דיני קידוש על היין
כה נהגו לומר בליל שבת פזמון »שלום עליכם », ויש הנוהגים לכפול כל בית ג’ פעמים, אך אם ממהר ללימודו, וכיוצא בזה, אין צריך לכפול. וכבר נהגו לומר »ברכוני לשלום מלאכי השלום », אף שהוא מיוחס למלאכי השרת, שאין זה אלא דרך ענוה, שהוא בוש לבקש מהמלך בעצמו. ויש שמדלגים זאת, כדי שלא ייראה כמבקש מהמלאך, ומכל מקום מנהגינו לאומרו, וכאמור. ומנהגינו לומר »צאתכם לשלום » ואין צריך לבטל המנהג. [ילקו »י שבת כרך א עמוד רס
כו אחר »שלום עליכם » אומרים פרק אשת חיל מי ימצא וגו’, ויכולו השמים וגו’, ומברכים בורא פרי הגפן, וברכת הקידוש. [ילקו »י שבת כרך א עמוד רס
כז יש נוהגים לומר קודם הקידוש »אזמר בשבחין », ו »מזמור לדוד ה’ רועי לא אחסר ». וגם בזה אם הוא ממהר ללימודו, וכל כיו »ב, אין צריך לאומרם. ומעיקר הדין אין צורך לומר קודם הקידוש »לשם יחוד » וכו’, כי הברכה עצמה היא הכוונה של המצוה. וכן בכל המצות שברכתם עובר לעשייתן הברכה עצמה היא הכוונה של המצוה. ומכל מקום הרוצה לומר »לשם יחוד » לא יאמר בו דברים השנויים במחלוקת, כגון שאומר לשם יחוד וכו’ הריני בא לקיים »מצות עשה מן התורה » לקדש וכו’, והרי לדעת רוב הפוסקים כבר יצא ידי חובה מן התורה בתפלת ערבית. וכן כשאומר »ומצות עשה מדברי סופרים לקדש על היין », והרי יש אומרים שהקידוש »על היין » מן התורה. [ילקוט יוסף שבת כרך א’ עמוד תקצג. ועיין בשו »ת יביע אומר חלק א’ סימן טו אות יט, ובהערה שם
כח מנהגינו על פי הקבלה לומר הקידוש בליל שבת מעומד, בין כשמקדש לעצמו, ובין כשמקדש ומוציא אחרים. ונכון שישתה מיושב. ובקידוש של יום, מקדשים בישיבה. [ילקו »י שבת כרך א עמוד רס
כט מצוה לכתחלה להשמיע הקידוש לאזניו. ואם לא השמיע לאזנו יצא. במה דברים אמורים כשביטא בשפתיו, אבל אם לא ביטא בשפתיו, רק הרהר הקידוש בלבו אף בדיעבד לא יצא ידי חובתו, וחוזר ומקדש. [ילקו »י שבת א עמ’ רסד. ובנוסח הקידוש ראה בירחון קול תורה תשרי תשס »ד עמ’ פו
ל צריך שכל בני הבית ישימו לבם היטב לשמוע ברכת הקידוש מתחלה ועד סוף, מפי גדול הבית המברך, ויכוונו השומעים לצאת ידי חובתם, והמברך יכוין להוציאם ידי חובתם. ואין השומעים צריכים לומר הקידוש מלה במלה אחר המברך. אלא יוצאים ידי חובתם בשמיעת הקידוש מהמברך, שגם בקידוש יש דין »שומע כעונה ». וכן המנהג בישיבות הקדושות, שאחד מקדש ומכוין להוציא ידי חובה את כל בני הישיבה השומעים את קולו. [ילקו »י שבת א עמ’ רסה
לא כשבעל הבית מקדש ומוציא את בני ביתו ידי חובת הקידוש, יש להזהיר את בני הבית שלא יענו »ברוך הוא וברוך שמו » אחר הזכרת שם ה’ שבברכות הקידוש. שכל ברכה שהשומעים מכוונים לצאת ידי חובתם, אין להם לענות ברוך הוא וברוך שמו אחר הזכרת ה’. שמכיון שהשומע כעונה אם הוא מפסיק לענות ברוך הוא וברוך שמו אחר הזכרת ה’, הוי כמוסיף ומפסיק באמצע הברכה, ומשנה ממטבע שטבעו חכמים בברכות. ועל כל פנים מי שעבר וענה »ברוך הוא וברוך שמו » אחר הזכרת שם ה’ בברכות שהוא יוצא בהם ידי חובתו, בדיעבד יצא ידי חובה, ולא יחזור לקדש לעצמו. [ילקו »י שבת כרך א עמוד רסח, ובמהדורת תשס »ד עמו’ תקעו. ובילקוט יוסף תפלה כרך ב’ מהדורת תשס »ד, סי’ קכד, עמ’ קנט, ובקול תורה סיון תשס »ג עמ’ צג