סימן נא – דין התפלה מברוך שאמר עד ישתבח

א תיקנו חז’ל לומר פסוקי דזמרה קודם התפלה, וברכת ‘ברוך שאמר’ לפניהם, וישתבח לאחריהם. ולכן אם לא אמר פסוקי דזמרה קודם התפלה אינו רשאי לאומרם ‘בברכה’ אחר התפלה. [ילקו’י מהדורת תשס’ד, ספר על הל’ פסד’ז, סי’ נא הערה א. עמו’ קצה

ב אין להפסיק לענות אמן דברכות באמצע ברכת ברוך שאמר, כי ברכה זו תקנוה אנשי כנסת הגדולה. ואפילו אמן על חתימת ברוך שאמר ‘מלך מהולל בתשבחות’, אין לענות באמצע הברכה. והוא הדין שלא יענה אמן דברכות באמצע ישתבח. במה דברים אמורים כשהתחיל לומר ברוך אתה ה’ וכו’, אבל קודם לכך מותר לענות כל אמן דברכות. ויש אומרים שאם ענה לדברים שבקדושה קודם שיתחיל בא’י אמ’ה, יחזור לתחלת ברוך שאמר. ויש חולקים ואומרים שאין לחזור שוב מברוך שאמר, דהוי כמוסיף, ומ’מ נראה שאין להקפיד כל כך אם חוזר. ואחר שהתחיל האל אב הרחמן וכו’, אם שמע קדיש, יענה חמשה אמנים ראשונים של הקדיש, דהיינו עד דאמירן בעלמא ואמרו אמן. ויענה אמן יהא שמיה רבא עד עלמיא יתברך, ולא יענה עד דאמירן בעלמא, וכדין הנמצא באמצע קריאת שמע וברכותיה. ואחר שסיים ברוך שאמר, יענה עד דאמירן בעלמא. [ילקו’י מהדורת תשס’ד, ספר על הל’ פסד’ז, סי’ נא הערה ב. עמ’ קצו

ג אף על פי שאסור להפסיק בשיחה מתחלת ברוך שאמר עד סוף תפלת שמונה עשרה, [וכמו שכתבו הרי’ף והרא’ש ריש פרק אין עומדין, וכן פסקו הטור והשלחן ערוך סימן נא סעיף ד], מכל מקום מי שעבר והפסיק בשיחה בין ברוך שאמר לפסוקי דזמרה, אין להצריכו לחזור ולברך ברוך שאמר, כדין מי שהפסיק בין ברכה למצוה שחוזר ומברך, כי באמת דין ברכת ברוך שאמר כברכת השבח, שהרי אינו מברך ‘אשר קדשנו במצותיו וצונו לומר פסוקי דזמרה’, ולכן אינו חוזר לומר ברוך שאמר. ונראה שזהו טעמו של מרן השלחן ערוך (סימן נא סעיף ב’) שכתב: ‘שאם סיים ברוך שאמר קודם שסיים החזן עונה אחריו אמן’. ואילו בברכות המצות אסור להפסיק בעניית אמן בין ברכה למצוה, ואפילו אמן של אותה ברכה. אלא טעמו של דבר מפני שברכת ברוך שאמר היא ברכת השבח, ולכן השומע קדיש או קדושה בין ברוך שאמר למזמור לתודה, עונה קדיש וקדושה שם, שאינו אלא כדין בין הפרקים. [ילקו’י מהדורת תשס’ד, ספר על הל’ פסד’ז, סי’ נא הערה ג. עמוד קצח

ד מותר לענות אמן דברכות באמצע פסוקי דזמרה, ש’אמן’ נחשב כשבח וזמרה, ואינו נחשב הפסק. וכן הסכימו האחרונים. [ילקו’י מהדורת תשס’ד, ספר על הל’ פסד’ז, סי’ נא הערה ד’. עמ’ קצט

ה אסור להפסיק באמצע פסוקי דזמרה לענות ברוך הוא וברוך שמו, ואפילו בבין הפרקים, דהיינו בין מזמור למזמור, שבכל מקום שאינו רשאי להפסיק בשיחה, אין לענות ‘ברוך הוא וברוך שמו’. וכל שכן שאינו עונה ברוך הוא וברוך שמו באמצע ברכות קריאת שמע וברכותיה. [ילקו’י מהדורת תשס’ד, ספר על הל’ פסד’ז, סי’ נא הערה ה. עמ’ רב

ו בין ישתבח ליוצר, מותר לענות ‘ברוך הוא וברוך שמו’, מאחר ומותר לדבר בדבר מצוה בין ישתבח ליוצר. [ילקו’י מהדורת תשס’ד, ספר על הלכות ברכות השחר ופסוקי דזמרה, סי’ נא הערה ו’. עמוד רג

ז השומע קדושה באמצע פסוקי דזמרה, אינו רשאי לומר כל נוסח הקדושה ‘נקדישך ונעריצך’ וכו’, או ‘כתר יתנו לך’, ואפילו בין מזמור למזמור, אלא יענה עם הצבור ג’ פסוקים, שהם: ‘קדוש, ברוך, וימלוך’, ולא יותר. אבל בין ישתבח ליוצר רשאי לומר כל הנוסח של ‘נקדישך ונעריצך’, או ‘כתר יתנו לך’, הואיל ומותר להפסיק שם לדבר מצוה. [ילקו’י מהדורת תשס’ד, ספר על הל’ פסד’ז, סי’ נא הערה ז’. עמוד רג

ח קדושת יוצר, וכן קדושת ובא לציון, אינם בגדר קדושה לענין זה, הואיל והעיקר להלכה כמי שאומר שהיחיד רשאי לומר קדושות אלו, ולכן מי שעומד באמצע פסוקי דזמרה, אינו רשאי להפסיק לקדושת יוצר או לקדושת ובא לציון. [ילקו’י מהדו’ תשס’ד, הל’ פסד’ז, סי’ מו הערה ח’. עמו’ רג

ט כבר נתבאר שהשומע קדיש באמצע פסוקי דזמרה, ואפילו באמצע הפרק, עונה ‘אמן יהא שמיה רבא מברך’ וכו’, עד ‘דאמירן בעלמא’, שכיון שפסוקי דזמרה כולם שבח וזמרה להשי’ת נחשב הדבר מאותו הענין, ואינו נקרא הפסק. אבל באמצע קריאת שמע וברכותיה אינו רשאי להפסיק אלא לענות ‘אמן יהא שמיה רבא מברך לעלם לעלמי עלמיא יתברך’, ולא יותר. [ילקו’י מהדורת תשס’ד, ספר על הל’ פסד’ז, סי’ נא הערה ט’. עמוד רג

י השומע קדיש ‘תתקבל’ או קדיש ‘על ישראל’, או ‘יהא שלמא רבה’, נחלקו האחרונים אם באמצע פסוקי דזמרה צריך לענות אמן גם אחר ‘תתקבל’, או ‘על ישראל’ או ‘יהא שלמא רבה’, ו’עושה שלום במרומיו’, או לא. ולדינא, מותר לענות האמנים הנ’ל גם באמצע פסוקי דזמרה. [ילקוט יוסף מהדורת תשס’ד, ספר על הל’ פסד’ז, סי’ נא הערה י’. עמוד רג

יא השומע את הצבור שאומרים י’ג מדות שבפסוק ויעבור ה’ על פניו ויקרא, והוא באמצע פסוקי דזמרה, לא יפסיק לענות עמהם, שהרי אינם אלא דרך תפלה, ואינם מענין הזמירות. [ילקו’י מהדורת תשס’ד, ספר על הל’ פסד’ז, סי’ נא הערה יא. עמוד רד