Ce cours est dédié à la mémoire de Patrick Chmouel ben Esther Gabay
סימן סד – דין הטועה בקריאת שמע
א קרא קריאת שמע למפרע, לא יצא. במה דברים אמורים בסדר הפסוקים, ששינה סדר הפסוקים, אבל אם הקדים פרשה לחברתה, אף על פי שאינו רשאי יצא, לפי שאינה סמוכה לה בתורה. [ילקו’י מהדורת תשס’ד, ספר על פסוקי דזמרה עמוד תקסט, סי’ סד הערה א‘
ב התחיל בפסוק והיו הדברים האלה וגו’, ואחר כך אמר הפסוק ואהבת את ה’ וגו’, חוזר וקורא פסוק והיו הדברים האלה וגו’. ואין צריך לחזור פסוק ואהבת, אף שפסוק זה קראו אחר פסוק והיו הדברים האלה. [ילקו’י, מהדורת תשס’ד, סי’ סד הערה ב’ עמוד תקע
ג קרא פרשה וטעה בה, אם יודע היכן טעה, כגון שקרא כולה אלא שדילג פסוק אחד באמצע, חוזר לראש אותו הפסוק וגומר הפרשה. ואם אינו יודע היכן טעה, חוזר לראש הפרשה. [ילקו’י, תשס’ד, סי’ סד הערה ג’, עמוד תקע
ד אם טעה כשהגיע לוכתבתם, ואינו יודע איפה נמצא, חוזר לומר וכתבתם הראשון. והני מילי שלא התחיל ב’למען ירבו ימיכם’, אבל אם התחיל למען ירבו ימיכם, אין צריך לחזור, [דסירכיה נקט ואתא]. ואם יכול לידע מהצבור היכן הוא אוחז, וכגון שהתחיל קריאת שמע עם הצבור, ומצא הצבור אומר למען ירבו ימיכם וכו’, יכול לדעת מתוך זה שגם הוא נמצא בוכתבתם השני. [ילקו’י, מהדורת תשס’ד, ספר על פסוד’ז עמוד תקע, סי’ סד הערה ד’. שאר’י ח’ב עמוד קפג
ה אחר פרשת והיה אם שמוע אומרים פרשת ציצית, ונתקן לאומרו מכמה טעמים, וגם מפני שיש בה ציווי זכירת כל המצוות. [ילקו’י, תשס’ד, ספר על פסוד’ז עמוד תקעא, סי’ סד הערה ה‘
ו חכמים ביקשו לקבוע פרשת בלק בקריאת שמע, ומפני טורח צבור לא קבעוה. [ילקו’י שם עמ’ תקעא
סימן סה – הנכנס לבית הכנסת ומצא צבור קורין ק’ש
א קרא קריאת שמע והפסיק באמצע מחמת אונס, כגון שתינוק עשה צרכיו בסמוך לו והוכרח לשתוק, אפילו שהה כדי לגמור את כל הקריאת שמע, אינו חוזר לראש, אלא ממשיך אפילו לכתחלה ממקום שפסק. וכן אם קראה לסירוגין, דהיינו שהתחיל לקרוא והפסיק, וחזר אחר זמן וקרא עוד כמה פסוקים והפסיק, בין בשתיקה בין בדיבור, וחזר וגמרה, אפילו שהה זמן שיכל לגמור לקרוא את כל הקריאת שמע, יצא, אפילו הפסיק מחמת אונס. [ילקו’י שם, סה הערה א’ עמ’ תקעג
ב קרא קריאת שמע והתפלל, ומצא צבור שקורין קריאת שמע, יניח ידו על עיניו ויקרא עמהם פסוק ראשון ופסוק ברוך שם. כדי שלא יראה כאילו אינו רוצה לקבל עליו עול מלכות שמים עם חבריו. וטוב שיקרא עמהם את כל ג’ הפרשיות של הקריאת שמע, ויקבל שכר כקורא בתורה. וכל זה כשהוא נמצא במקום שיכול להפסיק, אבל אם נמצא במקום שאינו יכול להפסיק, כגון מברוך שאמר ואילך, לא יפסיק אלא יתן ידו על עיניו, ויאמר התיבות שהוא נמצא בהן בשעה שהצבור אומרים פסוק ראשון, בניגון הצבור, שיהיה נראה כאילו קורא עמהם. [ואם הוא קודם ברכות התורה, ראה לעיל סימן מז סעיף יב]. [ילקו’י, תשס’ד, עמו’ תקעו. סי’ סה הערה ב’. שאר’י ח’ב עמוד קפד
ג הנכנס לבית הכנסת ומצא צבור שקורין קריאת שמע, ואמר עמהם פסוק ראשון ופסוק ברוך שם, ושמע שוב ממנין הסמוך שקורין קריאת שמע, יכול לחזור מיד ולומר עמהם פסוק שמע וברוך שם, ואין לחוש בזה משום האומר שמע שמע משתקין אותו. [ילקו’י, מהדורת תשס’ד, ספר על פסד’ז, עמו’ תקעו, סי’ סה הערה ג’. שאר’י ח’ב עמוד קפד
ד כל הנ’ל הוא דוקא כשהצבור קורא קריאת שמע לחיוב. אבל צבור האומר פסוק שמע ישראל בקדושה דמוסף, או בהוצאת ספר תורה [למנהג האשכנזים, וכן ביום כפור קטן], אין חיוב לומר פסוק שמע ישראל עם הצבור. [ילקו’י, מהדורת תשס’ד, ספר על פסד’ז עמוד תקעז, סי’ סה הערה ד‘