הלכות תפילה

סימן צ’ סעיף ט’ – דין תפלה בצבור

ח מי שיש לו שנאה או מריבה עם הצבור, ואם יתפלל עמהם יטרד במחשבתו ולא יוכל לכוין, יש אומרים שרשאי להפרד מהם ולהתפלל ביחידות, באופן שיכול לכוין היטב בתפלה ביחידות, מתחלת תפלת שמונה עשרה עד סופה. ומיהו כל זה כשעושה כן באופן עראי, אבל לא ירגיל עצמו בכך. [ילקו’י סי’ צ הערה ח’ במהדורת תשס’ד עמו’ רנה

ט כשעומד עם הצבור אסור לו להקדים תפלתו לתפלת הצבור אלא אם כן השעה עוברת, ואין הצבור מתפללין לפי שמאריכין בפיוטים או לסיבה אחרת. [אבל בלא שעה עוברת יתפלל הפיוטים והתחנות עם הצבור ולא יפרוש מן הצבור, אפילו לעסוק בדברי תורה]. ויש אומרים שהטעם שאסור להקדים תפלתו לתפלת הצבור הוא משום שתפלת הרבים רצויה. ויש אומרים שהטעם הוא משום שהוא כמבזה את הצבור. ונפקא מינה באם יוצא מחוץ לבית הכנסת, דלטעם השני אסור גם באופן כזה. ועל כל פנים לכולי עלמא אם יוצא לחוץ להתפלל, לאו שפיר עבד דמפסיד מיהא תפלה בצבור, דמצוה גדולה היא להתפלל בצבור. ועוד שאינו מתפלל בבית הכנסת שהוא מקום המיוחד והמקודש לתפלה [ילקו’י סי’ צ הערה ט’. במהדורת תשס’ד עמו’ רנו

י תלמיד חכם שבא למושבים [וכדומה] כדי לחזק את הצבור ולעודדם לקבוע עיתים לתורה וליראת שמים, או לרישום הילדים לתלמודי תורה, יש אומרים שפטור מתפלה בצבור, כדי שיוכל לזכות את הרבים בבתי כנסת רבים. ומן הראוי שישכים קום ויתפלל בצבור עם הנץ החמה, ומיד אחר התפלה יצא ללכת מבית כנסת לבית כנסת לעורר את הרבים. [ילקו’י שם הערה י’. עמו’ רנז

יא בן ישיבה שחוזר מביתו לבית המדרש בשעות הערב, וביקשוהו להשלים מנין לתפלת ערבית, אף על פי שעל ידי כך מפסיד מעט מסדר לימודו, יצטרף עמהם להשלים להם מנין, ויעיין באיזה ספר באותה עת. אבל אם ממהר ללכת למסור שיעור לרבים, אין לו לבטל תורה דרבים בשביל להשלים להם מנין, ויסביר להם זאת כדי למנוע חילול ה’ שיסברו שאינו חש לתפלה בצבור. [ילקו’י סי’ צ הערה יא. במהדורת תשס’ד עמו’ רנח

יב מי שאין לו תפילין בעת שהצבור מתפללים, ומצפה שיביאו לו תפילין, אם הוא מכוין היטב בתפלתו, מתחלה ועד סוף, עדיף שימתין עד שישיג תפילין, ויקרא קריאת שמע ויתפלל עם התפילין, אפילו שעקב כך יתפלל ביחידות. אבל אם אינו מכוין היטב בכל תפלתו, עדיף שיתפלל עם הצבור בלי תפילין, ואחר כך כשישיג תפילין יניחן ויקרא בהן קריאת שמע. [ילקו’י סי’ צ הערה יב. במהדורת תשס’ד עמו’ רנח

יג כל המשכים ומעריב לבית הכנסת זוכה לאריכות ימים, שנאמר: אשרי אדם שומע לי לשקוד על דלתותי יום יום, וכתיב אחריו, כי מוצאי מצא חיים. וכל מי שיש לו בית כנסת בעירו ואינו נכנס בו להתפלל, נקרא שכן רע, וגורם גלות לו ולבניו. אבל אם מתפלל בביתו בעשרה אינו נקרא שכן רע, אך אין מתקיים בו הנאמר, אין תפלתו של אדם נשמעת אלא בבית הכנסת. זולת כשקבע אותו מקום שמתפללין בו לקדושה כבית כנסת. [שאר’י ח’ב עמו’ שלט. ילקו’י סי’ צ הער’ יג. במהדורת תשס’ד עמו’ רס

יד המתפללים במנין שיש בו ששה או שבעה אנשים שמתפללים ביחד, והיתר שמצטרפים התפללו כבר, אף על פי כן נחשבת תפלתם תפלה בצבור, ורשאים גם לומר חזרה עם קדושה וברכת כהנים, שרוב המנין ככולו, וכאילו היו כל העשרה מתפללים יחדיו. ויש אומרים שצריך שיהיו עשרה שלא התפללו כדי שתפלתו תיחשב לתפלה בצבור. ובמקום שיש ביטול תורה אין להחמיר בזה. ועשרה שהתפללו יחד תפלת שמונה עשרה בלחש, אף אם אירע שלא עשו חזרה, נחשבת תפלתם לתפלה בצבור. [שאר’י ח’ב עמו’ שמא. ילקו’י סי’ צ הערה יד. במהדורת תשס’ד עמו’ רסה